אביטבול, מ. (1979) הפעילות הציונית בצפון-אפריקה עד סוף מלחמת-העולם השנייה. פעמים, רבעון חקר קהילות ישראל, קיץ 1979: 65-91.
1. אביטבול טוען שהאידיאולוגיה הציונית נכשלה בניסיונה לחדור לחברה היהודית האלג'יראית. עד שנת 1945 היו יהודי אלג'יר אדישים עד שליליים ביחס לציונות (להוציא כמה חוגים תומכי ציונות) ובעלי ההשפעה והעשירים - שהעדיפו להיאבק על לאומיותם הצרפתית, דרשו להחזיר את פקודת כרמיה וקיבלו את האזרחות הצרפתית עם החייאת פקודת כרמיה ב 1943 - עשו זאת תוך ביטול הזהות והרעיון הציוניים.
2. אביטבול מבסס את טענתו על מספר עובדות:
השליחים שהגיעו לאלג'יר עד מלח"ע I נכשלו בניסיונם לגייס את ההנהגה היהודית שנאחזה בזהותה הצרפתית מסיבות פסיכולוגיות ואידיאולוגיות.
שרביט, י. (2002) מארץ האיים לארץ ישראל : יהודי אלג'יריה ומדינת ישראל תש"ח-תשנ"ח (1948-1998(. באר שבע, אוניברסיטת בן גוריון בנגב ומכון גיא ינשא.
1. הטיעון המרכזי שלו הוא שבניגוד לדימוי השלילי, ציונות יהודי אלג'יר היתה עמוקה ומשמעותית, תרומתם לתנועה הציונית היתה ייחודית, היקף העלייה שלהם לישראל בשנות השישי היה נמוך אבל איכותי ואין להאשימם בשלילת הציונית עם ההגירה לצרפת בזמן מלחמת אלג'יר כי זאת היתה שאלה של הישרדות גם למי שהיו ציונים.
