שאלה 1: הקמת הגטאות
ב21 לספטמבר 1939 הופצה אגרת הבזק אשר עניינה היה מתן הנחיות לפעולות שיש לנקוט באשר ליהודים שבפולין הכבושה. מאחר שלא הייתה מדיניות חד משמעית באשר ליהודים, האיגרת היוותה מתווה ראשוני המעיד על החשיבות שייחסו הנאצים לשאלת היהודים. למרות שהאיגרת לא ציינה בפרוש את הקמת הגטאות, היא הכינה את הקרקע למהלך זה. כמו כן, מבדילה האיגרת בין הפתרון הסופי אותו ביקש היידריך לשמור בסוד, לבין הצעדים המעשיים שלקראת מהלך זה.
שאלה 2: היודנראט, מועצת היהודים
הקמת היודנראט, או מועצת זקנים יהודית, הייתה בין הסעיפים העיקריים שבאיגרת הבזק של היידריך ומעידה על תחכום הוראותיהם של הנאצים. לפי אגרת הבזק, המשימה המיידית שהוטלה על היודנראטים הייתה קיום של מפקד אוכלוסין בקהילה היהודית לפי מין, גיל, מקום מגורים ומשלח יד. בנוסף לכך, מעידה איגרת הבזק על כך שהאחריות לתנועת היהודים בין העיירות והכפרים הוטלה על היודנראטים, כמו גם העברתם אל הגטאות.
שאלה 3: השרדות בגטו וקידוש החיים
במהלך החיים בגטו והנסיונות לשרוד, התמודדו היהודים עם קשיים רבים, ביניהם רעב ומחסור במזון. הגטאות כפו על היהודים צפיפות רבה וחיי רעב אשר החמיר מיום ליום יחד עם ההצטמצמות במשאבים הזמינים. הגרמנים סיפקו לגטו מזון באמצעות היודנראטים אשר נאלצו לשלם עבורו. המזון חולק בגטו, אך ההקצאה שסופקה על ידי הגרמנים היוותה רק 10% מהמזון הדרוש לקיום, וגם הקצאה זעומה זו הלכה וקטנה עם הזמן.
שאלה 3: השרדות בגטו וקידוש החיים
במהלך החיים בגטו והנסיונות לשרוד, התמודדו היהודים עם קשיים רבים, ביניהם רעב ומחסור במזון. הגטאות כפו על היהודים צפיפות רבה וחיי רעב אשר החמיר מיום ליום יחד עם ההצטמצמות במשאבים הזמינים. הגרמנים סיפקו לגטו מזון באמצעות היודנראטים אשר נאלצו לשלם עבורו. המזון חולק בגטו, אך ההקצאה שסופקה על ידי הגרמנים היוותה רק 10% מהמזון הדרוש לקיום, וגם הקצאה זעומה זו הלכה וקטנה עם הזמן. מנות המזוו המוקצבות לא הספיקו על מנת להאכיל את האוכלוסיה שהתקיימה בתוך הגטאות, רבים החלו לקבץ נדבות, לגנוב ולהבריח מזון אל הגטו ובתחומיו בדרכים השונות שהתאפשרו.
השרדות והשגת מזון הפכה למשימה החשובה ביותר בחיי הגטו. יהודים אשר היו בעלי רכוש מכרו את רכושם או המירו אותו במזון עד שלא נותר. אחרים הבריחו מזון אל הגטו דרך הגדרות או באמצעות תעלות מיוחדות שנחפרו למטרה זו. בשל גודלם הזעיר, רבים מן המבריחים היו ילדים קטנים אשר הצליחו לחמוק תחת החומות. אלה אשר נתפסו מבריחים מזון על ידי הגרמנים, נענשו, נורו והוצאו להורג.
בסרטון של יד ושם אודות חיי היהודים בגטאות, מוצגים היהודים הנאלצים לזנוח את כל רכושם מאחור ולעבור אל הגטאות. הסרטון מציג בצורה ויזואלית את התנאים התת-אנושיים שנוצרו בגטאות. התמונות הקשות מציגות את הילדים הקטנים רזים ושדופים שוכבים על המדרכות בכוחותיהם האחרונים. הסרטון מתאר כי הגטו היה מנותק ממקורות פרנסה ועל כן היה תלוי באופן מלא במנות המזון היומיות שהוקצבו על ידי הרשויות הגרמניות. ניתן לראות את הילדים החולקים את מנות המזון המוקצבות, כמו גם את האנשים העומדים בתורים ארוכים ומחכים לתורם לקבל מזון. המחסור במזון היה אחד מגורמי התמותה העיקריים בגטו שכן הוקצב לפי חוקי הגזע הנאציים ומדיניות מכוונת של הרעבה והיה מועט מאד וירוד באיכותו.
הסרטון מתאר גם כי בלא הברחות המזון, לא יכול היה הגטו להמשיך ולהתקיים. גטו ורשה ניתן כדוגמא שכן 80% מצריכת המזון של הגטו סופקה אליו באמצעות הברחה. ההברחות נעשו באמצעות אנשים פרטיים כמו גם באמצעות גורמים מחתרתיים שונים שפעלו בתחומי הגטו. הסרטון עומד גם על ההבדל בתחום המזון בין הגטאות הסגורים לאלה הפתוחים שאפשרו קשר עם העולם שמחוץ לגטו ועם האוכלוסיה המקומית דרכה יכלו להשיג מזון. כך, יהודי גטו לודז', אשר היה מנותק באופן מלא מהעולם החיצוני, סבלו מרעב נורא.
שאלה 4: סיפורו של גטו לודז'
העיר לודז' נמצאת כ-116 ק"מ דרומית-מערבית לוורשה, ובשנים שלפני מלחמת העולם השנייה, התגוררה בעיר הקהילה היהודית השנייה בגודלה בפולין, אחרי ורשה. כוחות גרמנים כבשו את העיר לודז' שבוע לאחר פלישת גרמניה לפולין בספטמבר 1939, והיא סופחה לגרמניה. בתחילת פברואר 1940, הקימו הגרמנים גטו בחלק הצפון-מזרחי של לודז', ואילצו כ-160,000 יהודים שהיוו יותר משליש מאוכלוסיית העיר, לעבור להתגורר בו בצפיפות. הגרמנים בידדו את הגטו משאר לודז' בגדרות תיל.
