יש דרכים שונות להבין מהו "מעמד האישה" ומה תורם לו.[1] בימינו, ההשקפה המקובלת ביותר (אם כי לא היחידה) היא פמיניזם ליברלי. מבחינת ההשקפה הזו, שוויון בין נשים לגברים פרושו שכל אישה יכולה להתמודד עם כל גבר בכלכלה התחרותית, והאינדיקציה לכך שאכן קיים שוויון היא שהייצוג של שתי הקבוצות האלו בכל מקצוע הוא שווה: אם נשים הן מחצית מהאוכלוסייה, אז הן צריכות להיות גם מחצית מחברי הכנסת, או העוסקים בעריכת דין, או פועלי הייצור. זהו מצב של שוויון בין המינים. הרעיון הבסיסי הוא שלא אמור להיות הבדל בין נשים לגברים, ככל האפשר, ושאחד המקומות העיקריים לבחון את השוויון בין המינים הוא שוק העבודה, כלומר הזירה שבה הפרטים מתחרים על עבודה. אבל אין זו הדרך היחידה להבין את הנושא. למעשה, הדרך הזאת גם מניחה הנחת מוצא מסוימת שאינה תמיד מתקיימת – קיומו של שוק עבודה תחרותי.
בהיסטוריה של ישראל, שוק עבודה תחרותי הוא עניין חדש למדי.[2] לפחות עד שנות השבעים של המאה העשרים, בגלל המורשת הסוציאליסטית של ישראל, קרוב למחצית מהעובדים הועסקו בצורות העסקה שאינן תואמות בדיוק להגדרה של שוק עבודה חופשי.
הקדמה
פרק א' – רקע מתודולוגי והיסטורי
המבנה הכלכלי של היישוב היהודי
מעמדן של הנשים ביישוב היהודי עד לציונות
פרק ב – התפתחות שוק העבודה ותעסוקת הנשים עד לתקופת המנדט
העלייה השניה
פרק ג – תקופת המנדט
פרק ג - התארגנות נשים ומאבקן לעבודה
תנועת הפועלות
הנשים במגזר האזרחי
סיכום
ביבליוגרפיה
