האימפריה הביזנטית הייתה אימפריה אשר נוצרה לאחר ההתפרקות של האימפריה הרומית בשנת 395. כמאה שנים קודם לכן נחלקה האימפריה הרומית לשני חלקים, האימפריה הרומית המערבית והאימפריה הרומית המזרחית. האימפריה נוצרה לאחר ההכרזה של קונסטנטינוס הגדול אשר החליט כי הנצרות תהיה הדת הרשמית של האימפריה והעביר את עיר הבירה שלו לעיר קונסטנטינופול. מאז ימי קונסטנטינוס ועד לימי תאודיוסיוס הראשון שנפטר בשנת 395.[1] שלטו הקיסרים מהעיר הזו על כל האימפריה ולאחר מכן התפצלה האימפריה לחלק המזרחי והמערבי..
במשך כל תקופת השלטון של האימפריה הביזנטית התגוררו בה יהודים רבים. הדת הרשמית של האימפריה הייתה נצרות ומשום כך היא ראה דתות אחרות, כמו דתות פגניות ויהדות, בתור כפירה ודתות שיש להתנער מהם. היחס ליהודים היה מורכב והשתנה ממקום למקום ומן תקופה לתקופה. מידי פעם היו פרעות אותם עודדה הכנסייה אולם באופן כללי נוכל לומר כי היחס השתנה לפי אופי הקיסר ואופי ההנהגה הדתית שקבעה את היחס ליהודים[2]. כך למשל אנו יודעים כי בתקופה של יוסטיניאנוס היהודים סבלו קשות מגזרות ואפליות קשות אשר קיבלו את התמיכה הפורמלית של הקיסרות. המעמד החוקי של היהודים באימפריה לא תייג אותם בתור כופרים לכל דבר או עובדי אלילים[3].
מבוא
פרק ראשון: רקע היסטורי
פרק שני מבני בידור בתקופה הביזנטית
פרק שלישי: תרבות הפנאי היהודית לפי חז"ל, ודעות המחקר
יחס החכמים לתרבות הפנאי
פרק רביעי: ממצאים ארכיאולוגיים הקשורים לתרבות הפנאי
סיכום
ביבליוגרפיה
