החל מן המאה ה-16 אנו מבחינים במהפכה מדעית שבאה לידי ביטוי בשינוי ניכר בצורת החשיבה המדעית ותפיסת המדע, גם ברמה התרבותית. המדע שעד כה היה נחלת הדת, ובידי האל בכלל, ונתפס כמשהו שמימי שיד האדם לא משגת בכל.
רבים מציינים את המהפכה המדעית כנקודת ציון חשובה במעבר מימיי הביניים לעת החדשה, ובאופן יותר ספציפי, מתקופת הרנסנאס לתקופת ההשכלה ועידן הנאורות. לפני כן אסור היה לפקפק במדע שכבר נכתב, בתאוריות הפילוסופיות, פקפוק שכזה נחשב כפירה. במאה ה-14 החל תהליך של שינוי חשיבה, ואיתו הגיע הרנסנאס הידוע לכול, תקופה ששינתה את אופייה של יבשת אירופה, תור הזהב של האומנות- עניין זה הוא מהותי מהבנת התפתחות המדע בעת החדשה. האומנות גלשה לתוך אופי האמונה, פילוסופיה, פוליטיקה ואף חינוך ובכך לקחה חלק מרכזי בהוויה ובתרבות האירופאית.
אט אט, אנו חוזים בהתנתקות מדרך המחשבה של ימי הביניים וגלישה למחשבה יצירתית יותר, פתוחה ומקבלת. בעבודה זו אגע בשני מקומות ידע מוכרים מהתקופה המוקדמת של העת החדשה באירופה, ואנתח אותם ע"פ צורת הארגון המרחבי והקשר שלו לצורת ארגון הידע, הקשר החברתי אינטלקטואלי לארגון הידע הנחקר והשוואה בין שני המקומות הללו. אגב גם בתחום האמת האוניברסאלית והקשר לידע מקומי.
ניכר שלא ניתן לנתק חברה והשכלה, שכן הם הולכים זה רודף את זה. ואחד חייב את השני על מנת להתפתח ולהשתנות בעבודה זו אתן דגש מה היה הקשר בין החברה לבין התפתחות צורת המחקר והידע במקומות הללו.
