המהפכה הבולשביקית, שהחלה באוקטובר 1917 וכינונה של ברית-המועצות בשנת 1921, שינו את פני העולם למשך שבעה עשורים והשלכותיה הגאו-פוליטיות ניכרות עד היום. הקומוניזם כתנועה בינלאומית, "המלחמה הקרה", השליטה במדינות "עולם שני", המאבק בין המערב למזרח על השליטה במדינות "העולם השלישי", משבר הטילים וההשלכות של התמוטטות הגוש הקומוניסטי בסוף שנות השמונים, הפכו את עליית הקומוניזם לאחד המאורעות החשובים ביותר במחצית הראשונה של המאה העשרים. [1]
עבודה זו עוסקת בתקופה שבין אביב 1921 וסוף 1929 – תקופה הידועה כתקופת הנא״פ (NEP: New Economic Policy), אשר החליפה את מדיניות ה"קומוניזם המלחמתי".[2] המדיניות החדשה היתה מדיניות כלכלית שהוצעה על ידי וולדימיר לנין בקונגרס העשירי של המפלגה הקומוניסטית במרץ 1921. לנין תאר אותה כהתקדמות לעבר ״קפיטליזם מדינתי״ בתוך מדינת הפועלים של ברית-המועצות. ה-NEP ייצגה מדיניות כלכלית בעלת אוריינטציה קפיטליסטית יותר, שנתפסה על ידי לנין כהכרחית לאחר מלחמת האזרחים בתקופה של 1922-1917, על מנת להציל את כלכלת המדינה שהיתה הרוסה כמעט לחלוטין וכדי לשמר את הצלחות הבולשביקים. הממשלה הבולשביקית אימצה את הנא"פ באותה וועידה העשירית של המפלגה הקומוניסטית במרץ 1921 ואימצה מספר צווים כחלק ממדיניות זו. במסגרת מדיניות זו הוסרה ההלאמה המוחלטת של התעשייה, שהונהגה בתקופת ה״קומוניזם המלחמתי״, ובמקומה כוננה "כלכלה מעורבת", שאיפשרה לפרטים להחזיק בעסקים פרטיים, בעוד שהמדינה שלטה על הבנקאות, המסחר הבינלאומי והתעשיות הגדולות.
מבוא
המצב ברוסיה במהלך מלחמת האזרחים ובסיומה
מאפייני מדיניות הכלכלה החדשה – נא״פ
דיון וסיכום
ביבליוגרפיה
