נכתב על ידי: יעקובו קאופמן
כאשר בנימין מרמלשטיין, אחרון זקני העדה בגטו טרייזנשטאט, רואיין בשנת 1975 על ידי קלוד לנצמן, הוא הגדיר את עצמו כ"אחרון המקופחים מבחינת הצדק", הגדרה שהפכה לכותרת הסרט שהופק על ידי הבמאי המפורסם. הקרנת הבכורה לסרט הייתה בפסטיבל קאן במאי האחרון והוא הוצג במקביל במספר רב של מדינות. כאן עלינו להבין שלא הדמות העיקרית שעליה אנו דנים צריכה להיקרא מקופחת מבחינת עשיית הצדק, אלא יותר האויבים שלו אשר רבים מהמעוניינים בהכפשת שמו מסיבות אישיות ופוליטיות מגוונות. אחרים, שחלק מהם מוכרים לנו היטב. מאשימים אותו בהיותו משתף פעולה ועושים זאת בשפה רהוטה אך שטחית ללא שום מאמץ להשיג עובדות היסטוריות מאומתות, ללא כל ידע בתקופה הרלוונטית ומבלי להקדיש לכך מחשבה נוספת.
אדם זה, ראש מועצה של קהילה יהודית היחידי ששרד את השואה, הינו ללא כל ספק הדמות המרכזית בטרגדיה גדולה מאד, אגוניסט למרות עצמו או כמו שהוא קרא לעצמו "דינוזאור העומד באמצע הכביש המהיר שעצם עמידתו בנקודה זאת מייצרת בלגן של אורות וסימונים, התרסקויות רבות ולא מעט תאונות".
מרמלשטיין נולד בלמברג שבפולין ב 1905 למשפחה יהודית אורתודוקסית שהתיישבה בווינה לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה. לאחר שהצטיין בלימודיו באוניברסיטה, הוא קיבל ב 1927 תואר דוקטור לפילוסופיה, מיתולוגיה ושפה וספרות שמית על עבודת הדוקטורט שכתב "אדם – התרומה ללימודי המשיחיות".
