דוריס סלסדו

במשך יותר משלושים שנה, דוריס  סלסדו חוקרת בעבודותיה את היסטורית האלימות הפוליטית של קלומוביה, ארץ מולדתה, כמו גם סוגיות של גזענות, קולוניאליזם וצורות אחרות של חוסר צדק חברתי ומשלבת חוויות אישיות מראיונות שהיא עורכת עם משפחותיהם של הקורבנות. עבודות הפיסול המאופקות שלה מתייחסות ברגישות לאובדן ולטראומה של הפרט ומציגות באופן מופשט אלימות, ייסורים וכאב.

היצירות שלה משמשות כמין עדות שקטה למועלמים וחסרי הקול, אלה שחיים בשולי החברה והכאב שלהם תמיד נחשב פחות, והן מורכבות מחפצים משוחזרים המשוייכים לספרה הבייתית כמו, שולחנות, ארונות, כסאות ובגדים. במהלך העבודה אנסה להתחכות אחר הרדי-מייד ביצירותיה של סלסדו בהקשרים של אלימות, אובדן ותיעוד ואבחן טכניקות שונות כמו תפירה, יציקה, שזירה וריבוד אותן היא מפעילה על החפצים על מנת להמחיש  את האלימות והטראומה. בתחילת העבודה אפרט בקצרה על חייה האישיים של האומנית, על הפילוסופים והמשוררים שמהם הושפעה ואציג נקודות מרכזיות המתייחסות לחשיבות התיעוד בעיניה ככלי לשינוי חברתי. בהמשך אציין את מוטיב ההיעדרות החוזר תדיר בעבודותיה בהקשרים של הגוף הנעדר מהיצירה ואפרט על ההיבטים השונים של אלימות וטראומה אותם היא מציגה באמצעות העלמת הגוף מעבודותיה. לאחר מכן אסקור בהרחבה שלוש סדרות של עבודות, כל אחת מהן מציגה באמצעות הרדי-מייד, את האלימות הפוליטית והגוף הנעדר בהקשרים שונים. לבסוף אציג שתי עבודות נוספות של סלסדו המתייחסות לסוגיית הנעלמים, ה-Desaparecidos, תופעה מתמשכת ובלתי נתפסת של אנשים הנעלמים בקולומביה וככל הנראה נרצחים על ידי הצבא, במקרים רבים, גופותיהם של הנעלמים מתגלים לאחר שנים רבות בקברי אחים.

מבוא 

פרק א: דוריס סלסדו

             האומנות עבור סלסדו

             עבר, הווה, עתיד

פרק ב: היעדרות

 פרק ג: הכלאה בין רהיטים לחומרים אורגניים

             בית האלמנה (1992-1995) 

              Unland (1998-1995) 

פרק ד: (2008-1989) Untitled

            Untitled 1995

           Untitled 1992-1989 

פרק ה:  Plegaria Muda (2008-2010)

פרק ו:  Atrabiliarios (1992-2004) 

סיכום 

ביבליוגרפיה

נספחים