ראשיתו של הרדיו בגרמניה, הייתה בתחילת שנות העשרים של המאה התשע עשרה. תחילה, ב1923 וב-1924, יצרו חברת הדואר הממשלתית, ביחד עם משקיעים פרטיים תשע חברות שידור אזוריות בגרמניה. בראשית דרכו של הרדיו, שלטו אותן חברות פרטיות בתכנים שלו שכללו מוסיקה, כמו קונצרטים, מחזות במה ואופרות, תוכניות ספרותיות וכן דיווח על מזג האוויר ושידורי ספורט, הרצאות מדעיות ופופולריות וכן גם פרסום. באותו הזמן שידורי החדשות, היו על פי רוב מוגבלות בעיקר למידע לא פוליטי ועסקו בעניינם מקומיים. השאלה בעניין פרסום שידורים פוליטיים ברדיו הייתה כל הזמן בכותרות אולם עד 1928 הרדיו היה מתוך כוונה תחילה א-פוליטי (Adena, Enikolopov, Petrova, Santarosa, Zhuravskaya, 2015,p.9).
בעשור הראשון להקמתה, התפשטה רשת שידורי הרדיו הגרמנית במהירות רבה. משדרים נוספו ושודרגו וקהל הצרכנים של הרדיו הלך וגדל בהתמדה. משדרי הרדיו הגרמניים היו ממוקמים במקומות אסטרטגיים על מנת להגיע למספר מרבי של מאזינים. ההאזנה הגבוהה הייתה בעיקר ברוב הערים במרכז וכן גם באזורי הפרברים סביבם היו משדרי וזאת בהשוואה לאזורים הכפריים ששמה קלטו פחות את הרדיו. בין הערים הגדולות לבין הכפרים היו הבדלים בעוצמת האותו של השידור, בשל הבדלים בעוצמת האות וכן הבדלים בגישה לחשמל והבדלי הכנסה. מי שרצה לשמוע רדיו היה צריך לשלם דמי מנוי חודשיים של 2 מרק לחודש באופן שוטף עד 1933. זה היה דומה למחיר מנוי חודשי של עיתון. עם הזמן ירדו המחירים של מקלטי הרדיו ומספר משקי הבית שיכלו להרשות לעצמם רדיו עלה וזאת בשל הכנסתו של מקלט רדיו זול יותר, אותו ביקש לייצר יוסף גבלס, שר התעמולה במפלגה הנאצית (Adena, Enikolopov, Petrova, Santarosa, Zhuravskaya, 2015,p.13).
