בישראל ,בשנים האחרונות, אנו עדים להתפתחות שיח ציבורי ער וסיקור תקשורתי הולך וגדל בנושא הפרטיות. במהלך שנת 2013 פורסמו כ-360 כתבות בעיתונות הכתובה המרכזית בישראל, שהעיסוק בנושא הפרטיות היה במרכזן (שטיינפלד, 2014). בכתבות אלו דיווחו על תחושה של הבנה והתעוררות צרכנית-אזרחית בעניין חשיבותה של הפרטיות ושל האנונימיות בעידן הטכנולוגי. צמיחת רשתות חברתיות בשנים האחרונות היא אחת הסיבות המרכזיות לאובדן הפרטיות, וזאת מכיוון שהרשתות החברתיות מתבססות על שיתוף מידע וקוראות לנו לחלוק עם משתמשים אחרים ועם הרשת בכלל כמה שיותר מידע על עצמנו. הרשתות החברתיות נהנות מפופולאריות רבה בקרב כל שכבות הגיל והאוכלוסיות, ורבים מהצעירים כיום נמצאים במספר רשתות חברתיות במקביל. ככלל, מספר משתמשי האינטרנט הולך וגדל בכל יום (שטיינפלד, 2014), כאשר ל-82% מהם יש נוכחות ברשת חברתית אחת או יותר (Li, Li, Yan & Deng, 2015). יש הרואים באובדן הפרטיות דבר חיובי, ניתן לניתוב ולא מאיים, המאפשר שיתוף והתומך בזכות הציבור לדעת. הציבור מרצונו בוחר לשתף מידע אודות חייו בתמורה להזדמנויות החברתיות והעסקיות הנוצרות מכך והמחיר השלילי של אובדן הפרטיות אינו נתפס בעיניהם כבעל ערך רב מדי (2017, Kokolakis). לעומת זאת, יש הרואים באור שלילי את אובדן הפרטיות ורואים זאת כסכנת אמת מכיוון שהיא מאפשרת מעקב, ריגול, איסוף מידע על אזרחיים, העתקה והפצת תוכן למטרות שליליות (שטיינפלד, 2014).
