בעשור האחרון, האוכלוסיה של בתי הסוהר בעולם גדלה בצורה משמעותית (Walmsley, 2012 בתוך Gallant, Sherry, & Nicholson, 2015). כך למשל, באוסטרליה לבד, בדומה למדינות מערבעיות אחרות, חלה עליה של כ-30% באנשים אשר נידונים למאסר ((Australian Bureau of Statistics [ABS], 2011b בתוך Gallant et al., 2015), נתון אשר גבוה בחצי מגדילה של האוכלוסיה הכללית באותה היבשת.
בנוסף לגדילה באוכלוסית העבריינים אשר מרצים עונש מאסר, עבריינים רבים חוזרים לתוך האוכלוסיה הכללית לאחר שהם מסיימים את עונשם. מחקרים רבים מראים כי רמה של עבירות חוזרות (recidivism) גבוהה יחסית, גם בארצות הברית וגם באירופה – כך למשל, הנתונים מראים כי 60% מהנאשמים אשר חזרו לאוכלוסיה לאחר מאסר, חוזרים לבצע פשעים נוספים בשלושת השנים הראשונות לאחר השחרור ( Hughes & Wilson, 2002בתוך Bosma, Kunst, Reef, Dirkzwager, & Nieuwbeerta, 2016). במחקר שנערך באנגליה, נמצא כי 58% מהאסירים אשר שוחררו, ביצעו פשע נוסף כעבור שנתיים (Social Exclusion Unit, 2002 בתוך Kunst et al., 2016). בהולנד, נמצא כי אחוזים דומים של פשיעה חוזרת מדווחים לתקופה של 6 שנים לאחר השחרור (Wartna et al., 2010 בתוך Kunst et al., 2016).
למרות שהעמדות של הציבור כלפי שיקום של אנשים אשר ביצוע עבירות פליליות היא שלילית (Cullen, Fisher, & Applegate, 2000; Jonson, Cullen, & Lux, 2013 בתוך Sloas, & Atkin-Plunk, 2018), תכניות של שיקום נאשמים נפוצות היום במדינות רבות, גם כאשר מדובר בנאשמים אשר ביצעו פשעים חמורים ביותר כגון אלימות מינית (Harding, 2014).
