בקצרה, הסרט מתאר את חייו של אדם הלוקה בתסמונת טורט, ומתאר את סביבתו בילדותו ובבגרותו. נעשה שימוש נרחב במוטיב הקולנועי המקובל של מסע בזמן, כדי להציג את הקשר בין האוריה ואירועים מסויימים בתקופת הילדות, לבין ההתנהגות והאופי בתקופת הבגרות כפי שהתגבשו עם השנים ונסיון החיים. נתבונן באנשי המפתח בחייו של הגיבור – האם, האב והאח, וננתח את השפעתם על הגיבור.
האב – דמות האב היא המורכבת ביותר, והתנהגותו משקפת למעשה את יחסה של החברה כולה לבעלי מוגבלויות (ולמי מאיתנו אין משקפיים/צלקת כלשהי וכו'). אפשר באותה המידה לכתוב ספר על התמודדות של הורים עם מוגבלות, רק עפ"י הדוגמאות השליליות מהתנהגותו. ניכר שהאב אוהב את בנו, אך הוא טעון מאוד. בקצרה, מספר רבדים בולטים ומובחנים הם ראשית ההתכחשות – האב אינו מקבל את בנו כבעל מוגבלות, אלא בורח מאחריות והתמודדות ומטיל על הילד את הנטל להתנהג "נורמלי" (קצת שליטה עצמית תפתור את זה). יש בכך גם חוסר הבנה של הסינדרום עצמו, אך בעיקר הרבה אמירות על יחסה האמביוולנטי של הסביבה לבעלי מוגבלויות – הלב אומר לנו שמדובר באנשים רגילים עם מגבלה או התנהגות ספציפית שקצת שונות, אך מבנה האופי האנושי מייצר שלל תגובות רגשיות להתנהגות הנובעת מן המגבלה, חלקן שליליות מאוד, גם אם לא במכוון כדי לפגוע.
