מטרת המחקר הנוכחי הינה להציע תכנית התערבות לשיפור הפרעות ההתנהגות של ילדים בגיל הרך. על פי בוקובזה (2013) הפרעת התנהגות מאופיינת בחוסר צייתנות, מרדנות, עימות אל מול סמכות והתרסה. כמו כן, עלולה להיות מעורבות של התנהגויות מסוכנות, אלימות ופגיעה באחר. בוקובזה (2013), טוען כי במקורה של הגדרה זו ישנה בעיה. זאת מכיוון, שחלק מאותן התנהגויות יכולות להוות חלק מהתפתחות תקינה של הילד בגילאים השונים, כאשר הן אינן מבוצעות בתדירות גבוהה. דוגמא לכך היא שמידה מסוימת של חוסר צייתנות יכולה לסייע בפיתוח אוטונומיה ועצמאות חברתית בגילאים צעירים (Kuczynski & Kochanska, 1990).
מחקרים שונים מראים כי חוסר צייתנות חמורה מובילה להתפתחות של הפרעות התנהגות (Campbell, 1990) ולפיכך, היא אחת המאפיינים הבולטים של הפרעת ההתנהגות בגיל הרך (Bear, Cavalier & Manning, 2002). חוסר צייתנות הינו מצב בו ילד באופן פסיבי או אקטיבי אינו מבצע במכוון בקשה או מטלה אשר ניתנה לו על ידי ההורה או אדם מבוגר בעל סמכות. חוסר הצייתנות עלול להפחית את היכולת של הילד לקחת חלק בפעילויות עם ילדים אחרים ולפגוע בהתפתחות האקדמית של הילד (Kalb & Loeber, 2003). חוסר צייתנות יכול להתבטא בהקשרים שונים- בגן הוא מתבטא כ"קושי בציות לבקשת הגננת או להנחיותיה". כמו כן, חוסר הצייתנות יכול להתבטא בכך שהילד לא ינסה או לא יתאמץ לבצע את המטלה אשר ניתנה לו ואף יביע התנגדות פיזית לכך (Cipani, 1993).
