לובינגר ותיאוריית התפתחות האגו
בשנות השישים ג'יין לובינגר פיתחה תיאוריה המתארת את שלבי התפתחות האגו (Ego development theory) אותו היא מגדירה כ"מאפיין העל" ("master trait") של האדם. האגו הינו מבנה הוליסטי של האדם שדרכו הוא מעבד ונותן משמעות לחוויותיו. התפתחות האגו מתרחשת על פי שלבים אשר סדרם בלתי משתנה וקבוע מראש (Loevinger, 1979).
לובינגר מתארת ארבעה תחומים שבאמצעותם ניתן לבחון את התפתחות מושג האגו: התפתחות האופי, סגנון קוגניטיבי, סגנון בינאישי והתכווננות עצמית. ניתן לבחון את התפתחותו של אדם על פי תחומים אלו- ככל שהאדם נמצא בשלב מתקדם יותר, התנהלותו בעולם נעשית יותר בוגרת ומגובשת. התפתחות האופי כוללת שליטה בדחפים והתפתחות מוסרית במסגרת ההתנהלות המוסרית של האדם. האדם בשלבים הנמוכים יותר של התפתחות האופי הינו אימפולסיבי ופועל מתוך פחד מעונשים, אך ככל שהוא מתפתח הוא מגיע לוויסות עצמי והפנמה של ערכים מוסריים. סגנון קוגניטיבי מתייחס ליכולת ההמשגה וההתפתחות הקוגניטיבית של האינדיבידואל- האדם מתפיסה פשטנית בשלבים הנמוכים יותר, מפתח יכולת לראות מורכבות ולסבול עמימות בשלבים מתקדמים יותר.
סגנון בינאישי הינו היחס של האדם לאחרים, סוג היחסים שהוא יוצר ותפיסותיו לגבי מערכות יחסים והאחר. בתחילה האדם מאופיין על ידי סגנון נצלני שבשלבים המאוחרים, הופך ליחס מכבד של תלות הדדית. התכווננות עצמית מתייחסת לכל מוקדי ההתייחסות של פעולותיו ומחשבותיו של האדם, היינו, ציות לנורמות חברתיות, אחריות ועצמאיות- בשלבים המוקדמים האדם מתמקד בעיקר בתחושות גופניות והתגוננות, בעוד שבשלבים מאוחרים יותר תקשורת, אינדיבידואליות והפרדה רגשית הופכים להיות הקווים המנחים של התנהלותו בעולם (Manners & Durkin, 2001).
