1. בהתאם לפסיכולוגיה הפרוידיאנית, תסביך אדיפוס מצביע על קיבעון התפתחותי- לא נכון.
המודל הפסיכוסקסואלי של פרויד מונה 5 שלבים התפתחותיים שאדם עובר. על פי התאוריה כל שלב מאופיין באזור ארוגני, פרויד האמין כי המקור הפיזי לעונג מיני משתנה לפי השלב הפסיכוסקסואלי. אחד המכשולים העיקריים במודל הפסיכוסקסואלי (אצל בנים) מתרחש בשלב הפאלי בגיל 4-5, בשלב זה הילד חייב לעבור את תסביך אדיפוס (שללא ידיעתו רצח את אביו ונישא לאימו). פרויד גרס כי לכל ילד יש יצר מולד לראות באביו יריב מיני המאיים על תשומת ליבו של אימו. כיוון שהבן הצעיר אינו יכול להחליף את אביו תסביך אדיפוס בדרך כלל נפתר שהילד מזדהה עם אביו. קיבעון בשלב זה הוא חוסר היכולת להתקדם באופן נורמלי לשלב ההתפתחות הבא ויכול לקרות במצב של סיפוק יתר או תסכול יתר. כלומר אם לא ייפתר התסביך אזי יהיה מצב של קיבעון אך זהו תהליך טבעי שכל ילד עובר בשלבי ההתפתחות שלו על פי פרויד.
2. המושג אב-נורמלי פירושו מי שחורג מהנורמה או מן הנורמלי. לא תמיד ברור אילו התנהגויות נחשבות לאב נורמליות, לרוב שיפוט זה מבוסס על הערכת תפקוד התנהגותית הנעשית על ידי בעלי סמכות או כח. המושגים המשמשים את המעריך לתיאור התופעות כמו הפרעה פסיכולוגית, מחלת נפש, או אב-נורמליות תלויים בהשקפה, בהכשרה, ברקע התרבותי, בסיטואציה ובמעמדו של העומד לשיפוט. לכן ישנו קושי רב להבחין בין נורמלי לאב נורמלי. יתרה מכך לאורך השנים אף נשמעו התנגדויות ליכולת לתת אבחנה פסיכיאטרית כמו למשל התנועה האנטי-פסיכאטרית אשר פעלה בשנות ה-60 וסברה כי הפרעה פסיכאטרית הינה המצאה של האליטה הפסיכאטרית ואינה קיימת במציאות. כאמור, הקריטריונים להתנהלות אב נורמלית (התנהלות גורמת למצוקה, התנהגות לא מסתגלת, התנהגות אי רציונלית, התנהגות לא צפויה, התנהגות לא מקובלת ונדירה מבחינה סטטיסטית, אי נוחות לצופה, הפרת אמות מידה מוסריות) נבחנת בהתאם לתרבותו של העומד לשיפוט. על כן בחברה אחת יכולה להתפרש בצורה חיובית ובחברה אחרת יכולה להתפרש בצורה שלילית.
