מבוא
המחקר הנוכחי עוסק בשאלה האם חשיבה אבסטרקטית מגבירה את תחושת השליטה הסובייקטיבית של האדם? ואם כן, כיצד היא מגבירה? כפי שיוצג בעבודה זו, מחקרים רבים בספרות המחקרית מתייחסים לתחושת שליטה בתור ממד רחב של דינמיקה חברתית. דינמיקה המתבטאת בכך שבעלי השליטה בעצם שולטים בחלשים מהם, משום שלבעלי השליטה ישנה הגישה למשאבים נרחבים והם אלה השולטים באופן חלוקתם. Smith, Wigboldus & Dijksterhuis, (2008) חקרו תופעות מסוג זה והציעו כי לסגנון ולצורת חשיבה (אבסטרקטי/קונקרטי) יש תפקיד מכריע (אם כי, חלקי) בתחושת השליטה הסובייקטיבית של הפרט.
צורות חשיבה. קיימים מגוון סוגי חשיבה שונים, המחולקים לקטגוריות וניתנים לשינוי ולהתאמה לפי מצבים חברתיים בהם האדם נמצא. שני סוגים עיקריים הם החשיבה האבסטרקטית והחשיבה הקונקרטית. החשיבה הקונקרטית מאופיינת בראייה ממוקדת מטרה ובביצוע משימות תוך מתן דגש על הפרקטיקה ועל הצעדים הספציפיים שיש לנקוט כדי להגיע לביצוע המיטבי. לעומתה, החשיבה האבסטרקטית נמצאת בקטגוריה הגלובאלית יותר ובהתאם לכך, היא מאופיינת בראיית התמונה הכוללת ורעיונות מופשטים (Zhang & Sternberg, 2005).
כמו כן, צורת חשיבה משפיעה על ההסתכלות של הפרט על העולם במובנים חברתיים מגוונים, דבר שבתורו משפיע על אופי האינטראקציות בין אנשים. אדם בעל חשיבה אבסטרקטית, הרואה את התמונה הכוללת, ייטה לראות דמיון בין קבוצות חברתיות שונות וימנע מקפיצה להסקת מסקנות סטריאוטיפית, משום שהם רואים לא רק את המעשים הקונקרטיים והשונים שכל אחד עושה, אלא את המטרה המשותפת לשמה הם פועלים (Levy, Freitas & Salovey, 2002).
