הפרעות אכילה תוארו כבר בימי הביניים, אך כתסמונת רפואית בספרות הרפואית הן מופיעות בסוף המאה ה-19. המאפיינים שתוארו כבר אז הם עדיין הבסיס לאבחנה המודרנית. "הפרעות אכילה, שלאחרונה מסוקרות בהרחבה בתקשורת, הן קבוצת הפרעות נשפיות המערבות את הגוף, המופיעות בעיקר סביב גיל ההתבגרות. הפרעות אלו כרוכות בתמותה גבוהה ומאתגרות את הקלינאים בגלל ההתנגדות העזה שמביעים המטופלים לקבלת עזרה. המשותף להפרעות אכילה הוא התנהגות הקשורה באכילה שנועדה לשלוט במשקל. התנהגו זו פוגעת באופן ניכר בבריאות הגונית והנפשית ובתפקוד הפסיכו-חברתי ואיננה משנית למחלה גופנית או להפרעה נפשית אחרת" (פניג, 2010: 295).
אנורקסיה נרבוזה הינה הפרעת אכילה בלתי ספציפית אשר מאופיינת בהתנגדות לשמירה על משקל גוף מינימלי תקין, בהרעבה מרצון, בפחד מעלייה במשקל ובפרעה בדימוי גוף כלומר תפיסה עצמית של החולה כבעלת גוף שמן ורחב למרות התת משקל החמור. הרעבה זו גוררת השלכות פסיכולוגיות אשר משפיעות על החולה להעניש את עצמה ולהימנע מתגמולים לתקופה ארוכה. הגיל הממוצע להופעת האנורקסיה הוא בין 15 ל-19 שנים. הפרעה זו היא הגורם הנפוץ ביותר לירידה במשקל בקרב נערות והגורם הנפוץ ביותר לאשפוז במחלקות של ילדים ונוער. מדריך הסיווג הפסיכיאטרי DSM-5 מגדיר בצורה מופרטת את הקריטריונים להפרעה ואת תסמיניה, כאשר עיקרו סובב סביב הרצון לשמור על משקל גוף תקין (Morris & Hay, 2016). בישראל, כמות הסובלות מהפרעת אכילה מסוג אנורקסיה נרבוזה היא כ-1.2% מהאוכלוסייה (בלנק, 2016).
תקציר
מבוא
פרק 1: תופעת הפרעות אכילה בכלל ואנורקסיה בפרט
פרק 2: הגישה הביולוגית
פרק 3: הגישה הקוגניטיבית
פרק 4: הגישה ההתנהגותית
פרק 5: הגישה הפסיכואנליטית
דיון וסיכום
ביבליוגרפיה
