הסוגיה אשר בחרתי להציג נוגעת בשאלת מהות הטיפול בעבודה סוציאלית, מטרותיו ומאפייניו. העיסוק בסוגיה זו בספרות הינו רב ומגוון, כאשר קיימות גישות רבות המתייחסות ודנות בה. בסעיף זה אציג שתי גישות תאורטיות המקובלות ומוכרות בתחום העבודה סוציאלית, אשר לעניות דעתי קיים קשר רב ביניהן לבין הסוגיה המוצגת והן עשויות לסייע בפתרון הדילמה: גישת הכוחות והגישה האקולוגית.
גישת הכוחות
על פי כהן (2000), גישת הכוחות הינה השקפת עולם המקובלת במקצוע העבודה הסוציאלית החל משנות ה-90, אשר הרעיון המרכזי שלה הינו התמקדות בכוחות וביכולות המטופל, במקום בבעיות ובחולשות הקיימות בו. הנחת היסוד של הגישה, הינה שלכל אדם יש כוחות אשר מאפשרים לו לשרוד, להתמודד ואשר אפשרו לו להגיע למקום בו הוא נמצא כיום. המטופל מפעיל את כוחותיו באופן קבוע בכל התמודדות, אך הוא לא בהכרח מודע לכך, לכן הוא לא בהכרח ממצה את כוחותיו עד תום.
בגישת הכוחות, המטופל הינו שותף מלא בתהליך הטיפולי, לפיכך, מטרות הטיפול נקבעות על פי כוחותיו ועל פי יכולתו לגייס בעת הנתונה את הכוחות הללו. המטופל הוא המומחה בנוגע לחייו, משמע, הידע נמצא בידיו, תכנון מטרות הטיפול והאפשרות לשינוי אם כן, נעשה בשיתוף פעולה בין המטופל למטפל, בהסתמך על ידע זה. סיפור חייו של המטופל, מהווה את הכלי העיקרי של המטפל להכיר את האופן בו מתמודד המטופל עם חוויות והתנסויות, מהי הפרשנות שהוא נותן להן ועל ידי כך להסיק על התמודדותו כיום. העבר אינו מהווה מחסום עבור המטופל, כלל האפשרויות פתוחות בפניו.
