"פמיניזם", כמו כל מושג המתאר תופעה סוציולוגית אנושית חשובה ביותר, זכה להגדרות רבות. אחת ההגדרות המעניינות ניתנה ע"י H. T. Allan (1993): העיקרון של פמיניזם הוגדר כעניין בשיוויון מגדרי וקידום שיוויון זכויות של גברים ונשים, הבעת העניין להלכה ולמעשה, והערכת הפרטים בהתאם לתרומתם לחברה יותר מאשר מאפייניהם או תפקודיהם הביולוגיים או המיניים". עם התחזקות הפמיניזם בארה"ב בפרט ובעולם בכלל בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, ההגדרה הכללית שראינו לעיל הפכה פחות ופחות מקובלת בעיני הפמיניסטיות והעוסקות בתנועה חברתית זו. K. Offen (1988) סוקרת את השינויים ההיסטוריים של הגדרת הפמיניזם, והיא מביאה הגדרה כללית, שמאוחר יותר מנותחת לאור תחומי שיוויון רצויים: פמיניזם הוא תיאוריה או תנועה שעניינה קידום מעמד הנשים באמצעות כלים כמו הישגים בתחום הפוליטי, החוקי או הכלכלי ולעגן זכויות שוות בתחומים הנ"ל לאלה של הגברים.
המחברת טוענת כי פמיניזם הוא גם אידאולוגיה וגם תנועה מעשית ועליו להתפתח בכיוון זה. בצורה זו הוא יכול להשתלב בכל אידאולוגיה דתית או חברתית כגון נצרות, יהדות או מרקסיזם. כדי להשיג זאת, המחברת גורסת כי על הפמיניזם להתבסס מבחינת השורשים ההיסטוריים, להיות ריאלי יותר (לא קיצוני) ועבור את מחסום האינדוואליזם. בצורה זו הוא יכול לאחד נשים (ותומכיהן מבין הגברים) הבאות מתרבויות שונות, רקע סוציואקנומי שונה, אמהות נשואות ואמהות חד-הוריות, נשים עניות ונשים עשירות.
"אבל את תמיד תהיי קודם כל ילדה", זו הכותרת של מאמרה של D. Levin (דנה לוין, 2011) שמסכם מחקר שנעשה בקרב חיילות, ואשר בדק את חווית השירות הצבאי של כל אחת מהן. הנושאים שהועלו ע"י 23 המשתתפות כללו התנהגות מגדרית, הטרדה מינית, מפגשי אהבה והנסויות חד-מיניות. למרות שהגיוס לצבא הוא חובה לשני המינים (פרט לפטור של בנות דתיות ובחורי ישיבה חרדיים), לא מעט מהתפקידים והחילות היו סגורים בפני נשים עד שנת 2000, שבה התקבל תיקון לחוק הגיוס שאיפשר לנשים להחזיק בכל עמדה בצבא.
