נשים
למרות שהחברה היישובית ביקשה לעצב את עצמה לפי רעיונות דמוקרטים של שיוון, ונשים רבות לקחו חלק במאמץ החלוצי של הקמת היישוב, השווין במקרים רבים היה יותר סיסמה מאשר מציאות בפועל. בשנות השבעים חלה תפנית במעמד האישה ומאז באופן די איטי המצב נוטה להשתפר (הרצוג, 2000).
מבחינת המעמד הכלכלי של הנשים נוכל לומר כי שיעור ההשתתפות של הנשים בחברה גדול יותר מאשר בעבר אולם עדיין מצוי בפער גדול מאשר הגברים בשוק העבודה. נשים מתקשות יותר למצוא את העבודה הראשונה שלהם, משתכרות פחות מאשר גברים ובדרך כלל נוטות לעבוד במקצועות במשרה חלקיים או כאלה אשר מוגדרים "נשיים". כאשר הן בכל זאת מגיעות לתפקיד מסוים הן נתקלות בתקרת זכוכית שמונעת מהם לקחת חלק בתפקידים אשר כוללים קבלת החלטות. הבעיה העיקרית אשר מביאה לכך שהנשים לא מביאות את עצמן לידי ביטוי בשוק התעסוקה, ומכאן גם עבור יכולת ההשתכרות שלהן, היא הצורך לשלב בין הקריירה ובין התפקיד המסורתי בתור האם. ברור כי ההשתתפות הקטנה יותר בשוק העבודה, ומילוי תפקידים פחות בכירים ופחות חיוניים לארגון, משמעה כי הנשים משתכרות פחות והמצב הכלכלי שלהן פחות טוב מאשר הגברים בחברה. נכון לשנת 2015 שיעור ההשתתפות של הנשים בשוק העבודה עמד על 75 אחוזים מאשר 85 מאשר הגברים. יש לבחון את הנתונים הללו לפי כך שגם אם הן מועסקות, לעיתים קרובות הן מועסקות במשרות חלקיות או בתפקידים זוטרים במקומות העבודה (מזרחי סימון, עמ' 2-4).
