א.
הטיעון של וובר ראוי הבהרה. לפי וובר קשה מאוד לעמוד על החובה של המורה באקדמיה. יש צורך לדרוש מן המורה כי יהיה לו יושר אינטלקטואלי אשר יכיר בכך שיש הבדל בין קביעת עובדות ובין שאלות כלליות של תרבות שהם שאלות ערכיות בעיקרן. לטענתו של וובר יש מרצים שהיו רוצים לעסוק בשני הסוגיות הללו במסגרת הלימודים שלהם בכיתה. וובר סבור כי הדבר לא אפשרי או שאסור לאפשר את הדבר הזה מאחר שאין מקום לנביא או לדמגוג באולם ההרצאות (ובר, 2009, עמ' 118 ) ההסבר של וובר נובע מן האופן שבו האינטראקציה בכיתה מתרחשת.
התלמידים נמצאים אל מול המורה כאשר אסור להם לומר דבר בזמן שהוא מרצה. לכן הם לא יכולים להפעיל את חוש הביקורת שלהם. התופעה גורמת לכך שהם למעשה עוברים הטפה ולא שיעור שמעודד אותם לחשוב בכוחות עצמם.
ב.
מורגתנאו ביקר את ג'ונסון על אחד הנושאים החשובים ביותר של אותו התקופה, המלחמה בווייטנאם. ווייטנאם אומנם הייתה אסון פולטי ומדיני אולם בעיקר הייתה אסון הומניטרי ומוסרי אשר הביא להרוגים רבים בשני הצדדים. בשונה מוובר ואולי גם מקאנט, מורגתנאו היה סבור כי על האינטלקטואל מוטלת החובה לנסות ולשנות את המצב הקיים מבחינה פוליטית, ומאחר והוא בלתי תלוי ומבקש להיטיב עם החברה. הוא תפס את עצמו בתור כזה אשר צריך לתרום לשימור המרקם החברתי של הדמוקרטים. דמוקרטיה זו זוכה לאיומים רבים שנשקפים לה על ידי הפעלת כוח בלתי מרוסן על ידי פוליטיקאים ובעלי ההון (Molloy,, 2019. P 338.).
בשל הפעילות שלו הוא זכה לפגיעה אישית קשה ולמחירים קשים בעקבות המגמה "האנטי סולידרית", במובן שהוא ביקר את השלטון הקיים. הוא הותקף באופן אישי ולא באופן ענייני. זאת כדי להרוס את הבסיס התפיסתי של הטיעון שלו, על ידי ביטולו בתור אדם חושב. ההתנגדות שלו למלחמת וייטנאם עלתה לו גם מבחינה מקצועית, בנוסף לכך שהוא איבד את התפקיד שהוא נשא במסגרת הממשלה.
