מבחינת המבנה החברתי שלה, ויחסית לאוכלוסייתה, ישראל היא אחת מהחברות הפלורליסטיות ביותר בעולם והיא מכילה רוב יהודי שמוצאו ממאה מדינות בקירוב, וכמיליון ילידים פלשתינים. החברה בישראל, כמדינת הגירה, הינה חברה הטרוגנית המאגדת בתוכה קבוצות אתניות, דתיות ולאומיות שונות. תהליך ההתחברות של הקבוצות המגוונות האלה הוא תהליך מורכב ורצוף מתחים ועימותים. לכל אחת מקבוצות הזהות- רצונות, יעדים ורגישויות משלה. פעמים רבות סדר העדיפויות שלהן מתנגש ונוצרים שסעים המפלגים את החברה ומערערים את יציבותה (יוגב, 2001).
ניתן לומר כי היחסים בין המיעוט הערבי שהוא מיעוט לאומי, לבין הרוב היהודי שהוא גם רוב לאומי מלווים בקונפליקטים מתמידים בגלל תפיסת כל צד למקום הזה כמקום שלו וכי על הצד השני להשלים עם העובדה הזו. יחסים של עוינות, קונפליקט ואי אימון ששוררים בכל המדינה, הם אינם יוצאי דופן במרחבים משותפים אם אלו יהיו ערים מעורבות, מקומות עבודה, מקומות להשכלה גבוהה ואחרים (סמוחה, 2001).
מוסדות אקדמיים נחשבים למרחב מפגש טבעי בין סטודנטים ערבים ויהודים, במדינה שבה מערכות החינוך לחברה היהודית ולחברה הערבית נפרדות לגמרי, המפגש במוסד האקדמי הוא לעיתים קרובות הפעם הראשונה שבה סטודנטים יהודים וערבים נפגשים במסגרת ממוסדת שאינה 'פוליטיקה' (אריאלי ופרידמן, 2015).
עבודה זו, מבקש להתמקד במכללה שמאופיינת בריבוי התרבויות שלה ובהיותה מכללה 'פלורליסטית'- מכללת עמק יזרעאל. העבודה תבקש לבחון באמצעות ניתוח מאמרים, מחקרים, כתבות עיתונות ומאגרי מידע את היחסים המתקיימים בין ערבים ליהודים במכללה ואת אפשרות היותו של מרחב אקדמי זה, מרחב לכינונו של דו-קיום והכרות עם תרבותו של האחר.
