כל חברה תרבותית מקיימת בתוכה טקסים המבטאים חשיבות של נושא מסוים והם מסייעים לשמור על הסדר החברתי הקיים. הטקס נועד לפנות לרגשות המשתתפים וליצור הזדהות עמוקה לערכים ולאמונות המתבטאים בטקס. הבעת המשמעות של הטקס נעשית באמצעות סמלים המעבירים משמעויות מוסכמות בתרבות. בטקס החופה הישראלית, למשל, החתן נוהג לשבור את הכוס כסמל לזיכרון חורבן בית המקדש בירושלים, ואילו בטקס החופה האתיופית דווקא מעבירים חוט או סרט הצבוע באדום ולבן כסמל לטוהר החתן והכלה בעת כניסתם לנישואין. טקס נוסף המהווה סמל משמעותי מאוד בקרב תרבויות רבות הוא טקס הקידוש בליל שבת אשר מקרב את בני המשפחה סביב השולחן ומכניס את כולם ליום המנוחה השבועי הקדוש. קהילות מסורתיות כמו זו הבוכרית, מייחסות חשיבות רבה לסדר הקידוש במסגרת הקירבה שלהן לדת, על כן ארצה לבחון דווקא את הקהילה הבוכרית באופן פרטני. בסקירה זו אציג מסגרת תיאורטית מושגית לעבודה. ארצה לחקור את הספרות המחקרית של טקסיות בכלל וטקסי מעבר בפרט, אתייחס לאופי הטקסים בקרב קהילות מסורתיות ואציג את הספרות סביב טקס הקידוש בפרט. לבסוף, אתייחס לקהילה הבוכרית בישראל, הגירתה ארצה ומאפייניה.
הטקס מציג בפנינו באופן מרוכז את החוויה החברתית-תרבותית, את מגוון היחסים וההיררכיות בחברה ואת האמונות והאידיאולוגיות של המשתתפים בו. במהלך הטקס ישנה התייחסות לסמלים והמבצעים מאשרים את ערכיהם באמצעות פעולות ואמירות מקדשות. הטקס לרוב מייצר עבור המשתתפים בו את אידיאל המציאות הראויה על כל גווניה.
