"חפציבה נולדה וגדלה בשכונה חרדית. למדה עד גיל 16, לאחר מכן שודכה לגבר אותו היא לא יכלה לסבול. לאחר שסירבה לשידוך, וקיבלה תגובות נזעמות ומענישות מהמשפחה והשכנים, היא ברחה מהבית והגיע לסביבה עירונית חילונית. מכיוון שהשיגה קצת כסף ממכירת תכשיטים שירשה מסבתא שלה, לא הייתה לה בעיה למצוא דירה צנועה ולהתחיל לחפש פתרונות... עם זאת, השהיה בסביבה לא מוכרת יצרה מספר בעיות, הן פרקטיות והן נפשיות..."
1. יש לסיים את הסיפור בדרך מתאימה.
... חפציבה התקשתה למצוא עבודה בסביבתה החדשה. כל חייה למדה לימודי קודש, אשר ראתה בהם בעלי ערך רב ומספיקים כדי לקיימה בעתיד כאישה בוגרת. משפחתה וכל הסובבים אותה, הסבירו לה שלימודי התורה הקדושה הם שיפרנסו אותה, שהיא לא צריכה דבר פרט להם כדי להסתדר בעולם, ושבתורה יש הכול- אין צורך ללמוד דברים נוספים. כעת גילתה חפציבה, כי היא צריכה להתחרות בשוק העבודה עם צעירים חילוניים משכילים ומיומנים ממנה, המדברים שפה עברית השונה מזו שהיא מכירה מהבית, מלאת ניואנסים שהיא איננה מבינה. היא תבין שהיא תצטרך להתחיל את חייה החדשים מנקודה נמוכה מאוד, ואם תהיה מעוניינת להתקדם, עליה להשלים השכלה רבה, שבעבור הצעיר החילוני בן גילה היא דבר המובן מאליו.
בנוסף, משפחתה של חפציבה סירבה לחדש את הקשר עמה, לאחר שעשתה את המעשה ה"נורא" וה"נמהר". למעשה, הוריה מתייחסים אליה כאל מתה ואף ישבו עליה שבעה.
