המחקר על החברה החרדית, לטענת קרנצלר (2014), התאפיינו עד לפני מספר שנים במעבר מהתמקדות בסוגיות מקומיות, לסוגיות ברמה הלאומית, ורק בשנים האחרונות החלו מחקרים הבודקים את השפעת המחקר על האוכלוסייה החרדית עצמה ועל תהליכי אסטרטגיים.
המחקר העוסק בדמוגרפיה של האוכלוסייה החרדית עבר גם הוא שינויים: מנושאים מקומיים, ללאומיים וכיום לניתוח השלכות אסטרטגיות. בהקשר המקומי והלאומי, התמקדו בעבר המחקרים בהשפעת הגידול המהיר של קבוצה באוכלוסייה על מעמדה הכלכלי, החברתי והפוליטי. בשנים האחרונות מתרחב המחקר של החברה החרדית מעבר להקשר הפנים-ישראלי (כלכלה, חברה ופוליטיקה), וחותר להבין את ההקשר הבינלאומי והשפעת הדמוגרפיה של הקבוצה על ביטחון המדינה. כמו מחקרים שעסקו בחישוב הסיכון הביטחוני לישראל מגידול דמוגרפי של כלל החברה הערבית (בישראל ובשטחים), בהשוואה לגידול הדמוגרפי של כלל החברה היהודית, והפיכתם לרוב.
בהקשר זה, מתקיים בישראל מאבק בין עורכי הסקרים הדמוגרפיים על המודל המתמטי הנבחר ועל השלכותיו ביחס לביטחון המדינה, כלכלתה ומגמותיה החברתיות והפוליטיות. קושי ראשון נובע מכך שהנטייה במחקר המתמטי היתה להתייחס אל האוכלוסייה היהודית כאל קבוצה הומוגנית אחת, בלי להפריד בין חרדים/דתיים לחילונים, למרות ההבדל המשמעותי ביותר בשיעור הילודה בתוך האוכלוסייה היהודית (וזאת כדי להשוות מגמות בין כלל האוכלוסייה היהודית, לכלל האוכלוסייה הערבית בישראל).
