נושאן המרכזי של יצירת אומנות רבות, או ההשראה ליצירות אלה, הן, לעיתים קרובות, נשים. עם זאת, נשים משמשות בדרך כלל כאובייקט ביצירות אומנות, והשפעתן על עולם האומנות מודרת מהשיח ומהנרטיב כיוצרות פעילות של תוכן וביטוי אומנותי. לעיתים רחוקות זוכות נשים לתהילה בזכות אומנותן או בזכות האמירה החברתית המתבטאת ביצירותיהן. בכך יוצאת דופן האמנית פרידה קאלו (Frida Khalo), אשר הדימויים שביצירותיה מערערים על האישה הפסיבית שמטרתה לפייס את המבט הגברי. במקום השימוש בנשים כמוזות, היא תיארה את השימוש בה בעצמה כנושא מרכזי בעבודותיה. בעבודה זו אתאר את יצירתה של קאלו משנת 1940, "דיוקן עצמי עם שיער קצוץ" (Self portrait with cropped hair). אציג את הדרך בה מבנה קאלו את ביצועיה של נשיות ושל גבריות באמצעות היצירה, ואת האופן בו עושה קאלו שימוש ביצירותיה ככלי לביטוי פוליטי ולייצוג עצמי.
עבודה זו מתווה את ייצוגה המגדרי של קאלו ביצירה בה היא מגלמת תכונות מגדר גבריות לצידן של תכונות נשיות. ייצוג אנדרוגני זה קשור רבות ליחסיה של קאלו עם משפחתה, כמו גם ליחסים שלה עם בעלה, דייגו ריברה, אמן גם הוא. בנוסף, מדגימה קאלו תעוזה פוליטית בכך שמתעמקת בהבדלי הכח בין נשיות לגבריות. היא מגלמת את הפעיל הפוליטי, דמות המגולמת במהלך המהפכה המקסיקנית בעיקר על ידי גברים. המורשת של קאלו חוצה מעבר לאמנות שלה ומעבר לשיוכה התרבותי והעממי.
