עבודה זו עוסקת ברגש הבושה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בחברה היהודית בימי הביניים. בעבודה זו אבקש לבחון את רגש הבושה ואת החשיבות שלה בחברה היהודית במרחב המזרח ים תיכוני בימי הביניים המאוחרים (1100-1500) ובמקומות אחרים אשר באים עסקו התעודות ברגש הבושה. זאת תוך עיסוק במכתבים של נשים יהודיות או של מסמכים שונים אשר מופעים במקורות יהודים מן התקופה כמו הגניזה הקהירית ומקורות אחרים. אבדוק תופעות של גברים אשר עזבו את הבית שלהם בשל רצון להגשים את עצמם בפני עצמם, דבר שהיה לא מקובל בחברה של אז, ואבדוק כיצד הקהילה ביקשה להתמודד עם הפרות של נורמות ושל אירועים חברתיים שונים אותם ביקשה החברה לעצב עבור החברה היהודית של ימי הביניים.
רגש הבושה שימש עבור היהודים בימי הביניים בתור כלי לשמירה על החוסן החברתי ועל הלכידות החברתית. ברור היה כי עבור קהילות יהודיות אשר לא היו מסוגלות להשפיע על מקבלי ההחלטות במדינה שבה הם חיו, ליצור מערכת קודים חברתית אשר תוכל לאגד וליצור סולידריות בין כל החברים של הקהילה, למרות שיכולים להיות ביניהם הבדלים גדולים. עבודה זו אם כן תבקש לעסוק בנושא של החשיבות של הבושה בימי הביניים ותבחן כיצד היא באה לידי ביטוי בתור מנגנון חברתי יעיל שנועד לשמר את הלכידות החברתית של הקהילות בימי הביניים.
מבוא
פרק1: בושה וביוש
בושה תופעת הביוש: הגדרות
הבושה במקורות יהודיים
פרק 2: הבושה ה'פומבית' בקהילה היהודית
פרק 3: דיון וסיכום
סיכום
ביבליוגרפיה
