בספרו "הנסיך" עוסק מקיאבלי בשאלה כיצד יכול הנסיך לשמר בידיו את השליטה בנתיניו. הנחתו הבסיסית היא כי טבע האדם אינו משתנה, ולכן על הנסיך לדעת לשלוט בטבע האדם לתועלתו. באמצעות סקירה של אירועים היסטוריים מסוימים, הוא בוחן את סיבותיהם ואת העקרונות הכלליים שעומדים בבסיס ההתנהגות האנושית, וממליץ לנסיך לנהוג בדרכים מסוימות על מנת לשמר את שלטונו.[1]
הפוליטיקה בעיני מקיאבלי מאופיינת בסכסוכים תמידיים, ולכן היא חייבת להיות כרוכה במאבק. עניינה של הפוליטיקה הוא בהשגת כוח והחזקה בו, כלומר המטרה העיקרית של הנסיך היא להבטיח את שלטונו, ולשם כך הוא צריך להסתמך בעיקר על שימוש מושכל בכוח ובמרמה. מכיוון שבני האדם הם כפויי טובה והפכפכים, הדרך בה על הנסיך לגרום להם לפעול כרצונו היא באמצעות תמרון הרגשות שלהם. אהבה, שנאה, פחד ובוז הם רגשות אנושיים בסיסיים. על הנסיך לעודד אהבה ופחד ולהימנע מבוז ושנאה. בוז הוא הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות לנסיך, ועל כן עליו להעדיף שנאה ופחד על פני אהבה ובוז. כלומר, לא הכרחי להיות אהוב, אך הכרחי להטיל יראה ולא להיות מושא לבוז.[2] כך למשל, הנסיך האיטלקי צ'זארה בורג'ה נחשב לאכזר, אך תכונה זו סייעה לו לאחד את רומאניה ולשלוט בה.[3]
מכאן, שכפייה היא בסיס כוחו של הנסיך, ועליו להיות נכון לעשות בה שימוש ללא רחמים. לכן, האמנות היחידה שעליו לרכוש היא אמנות המלחמה, ובימים של שלום עליו לעסוק בה אף יותר מאשר בימי מלחמה. על הנסיך לרכוש ניסיון צבאי תיאורטי ומעשי על מנת שיהיה בקיא באמנות המלחמה, יכיר את ארצו, וידע להגן עליה, להוביל ולהנהיג את חייליו בשטח.[4]
