מטרת הפרק היא להציג שלושה מקרי מבחן של סרבנות מצפון מטעמי פציפיזם ומטעמים סלקטיביים. הפרק יתאר את טענת הסרבן בנוגע לסירובו לשרת בצבא, והן את טענת הצבא כיצד זה התנגד לפעילות הסרבנות של הפרט. הפרק יתאר את הדילמות הגלומות במסגרת הסרבנות, כדוגמת התפיסות המוסריות של הסרבן, מול הצרכים של הצבא לשמור על ביטחון המדינה ולמנוע מעשי סרבנות שיקשו על פעילות הצבא. הפרק ילווה באזכורים של חוקים, טענות הצדדים, ציטוטים, ופסק הדין מתוך כוונה להבין את מהות סרבנות המצפון של המועמדים לשירות צבאי, ואת אופן התנהלותו של הצבא בתקופה של מתיחות ביטחונית חריפה – האינתיפאדה השנייה.
מקרה מבחן: בג"ץ 1026/02 אמיר מלנקי נ' שר הביטחון, 25/10/2004
מקרה המבחן מתמקד בסרבנותו של אמיר מלנקי שהגדיר את עצמו באופן מפורש וברור כפציפיסט המשקף את אורח חייו כטבעוני. בעת גיוסו בשנת 2000 זה סירב פקודה להתחיל בתהליך שרשרת החיול וביקש לפטור אותו מהצבא מטעמי סרבנות מצפון פציפיסטית. בהתאם להצהרתו, זה הופנה לוועדת המצפון של משרד הביטחון וביקש לפטור אותו מהשירות הצבאי בכלל שכן המערכת הצבאית בכללותה איננה עומדת בעקרונותיו הפציפיסטיים. וועדת המצפון ניסתה לשמור את מלניקי במערכת הצבאי והן לאתגר את אמונתו בכך שזאת הציעה לו להחליף את השירות הצבאי, בשירות במחלקת סיעוד של בית חולים אזרחי, מבלי שיחויב לעבור הכשרה צבאית ולא יישא נשק. עם זאת הוא יקבל מספר אישי. גם כאן סירב מלנקי להצעת הצבא משום שהדבר היה כרוח בהשתלבות במערכת הצבאית כולל קבלת מספר אישי. לטענתו של מלנקי, זה איננו מוכן לקחת חלק, ולו זניח, בצבא מעצם היותו פציפיסט (בג"ץ 1026/02: 59).
