נראה כי המילה "סיכון" (Risk) מופיעה כמעט בכל תחומי החברה; בחיי היומיום בקרב האזרחים, בתקשורת, בתקשורת ובספרות המקצועית והמדעית. למרות שכיחות השימוש בה, הדרכים בהן משתמשים במילה סיכון מראות כי ישנה הסכמה מועטה בנוגע למשמעותה המדויקת. ההבנה של המושג סיכון היא שונה בין תחומי המחקר השונים, ואין בנמצא הגדרה שלו המקובלת על כולם. עם זאת, לרוב ההגדרות יש מכנה משותף אחד- ההבחנה בין המציאות לבין האפשרות. לכן, ניתן לראות את המושג "סיכון" בתור האפשרות שמצב עניינים לא רצוי יתרחש, כתוצאה של אירועים טבעיים או פעילות אנושית. כלומר, האפשרות שמא פעולות אנושיות, מצבים או אירועים יובילו להשלכות שישפיעו באופן שלילי על דברים שבני אדם מעריכים (Renn & Rohrmann, 2000, 13-14). הגדרה פשוטה וקונקרטית יותר לסיכון היא- השילוב של הסבירות להתרחשותו של אירוע והשלכותיו של האירוע (Lark, 2015, 13).
לסיכון, אם כן, יש שני מרכיבים: האפשרות או סבירותו של אירוע, והשפעות או השלכות שליליות של האירוע. "הערכת סיכונים" מתייחסת לאמידת הסיכון על ידי חוקרים ואנשי מקצוע.
תפיסת הסיכון
"תפיסת סיכון" היא במידה רבה המקבילה של הדיוטות- כלומר, הציבור הרחב- להערכת סיכונים מקצועית המבוצעת על ידי מומחים. המושג נטבע לראשונה על ידי פסיכולוגים בשנות ה-1960 כדי לציין את האלמנט הסובייקטיבי בהערכת הסיכון על ידי הדיוטות, בניגוד לזו של מומחים (Slovic, 2000). הוא מתייחס לשיפוט והערכות של אנשים על סכנות שהם (או סביבתם) חשופים או עלולים להיחשף אליהן (Renn & Rohrmann, 2000, 14-15).
