מודל הרווחה סוציאל-דמוקרטי – המבוסס בעיקרו על צמצום פערי אי-השוויון בחלוקת המשאבים, מחייב שימוש במשאבים עצומים. המשאבים הללו הניתנים לשירותי רווחה כדוגמת חינוך, בריאות, ביטוח נכות, אבטלה וכדומה יאפשרו לאוכלוסיות חלשות לחיות חיים נורמטיביים ולאפשר את התפתחות החברות החלשות בדומה לאוכלוסיות חזקות יותר (Esping-Andersen, 1990, pp. 95, 108). אסכולה שגורה (אך לא בלעדית) בנושא עיצוב מדיניות הרווחה קובעת כי פיתוח מדיניות רווחה מושפעת במידה רבה ממאפייני המעמדות הסוציו-אקונומיים במדינה. גישת הפוליטיקה המעמדית בעיצוב מדיניות הרווחה קובעת כי ככל שמעמד הפועלים יהיה מעורב יותר במערכת הפוליטית כך יהיה ניסיון חזק יותר של המערכת הפוליטית לפתח ולשמר מדיניות רווחה סוציאל-דמוקרטית (Shalev, 2007, p. 193). לצד זה עמדה אחרת גורסת כי פיתוח מדינות רווחה מושפע מגורמים מגוונים ולא רק מעמדיים, כמו התגייסות של מעמדות בחברה, מבנים קואליציוניים-פוליטיים ומורשת היסטורית של מדיניות רווחה (Esping-Andersen, 1990, p. 112)
ישנה עמדה הגורסות כי עד לשנות ה-90 הולנד הייתה קרובה יותר למודל הסוציאל-דמוקרטי לפיה לאזרחיה ישנה זכות להגנה חברתית אוניברסאלית בלתי מותנית, אך משנות ה-90 ואילך המדינה החלה לאמץ את המודל הליברלי (Van Oorschot, 2006, p. 58; Van der Veen, & Trommel, 1999, pp. 290-291). עם זאת, אספינג-אנדרסן (Esping-Andersen, 1990, p. 100) סבור כי הולנד קיימה מדיניות רווחה שמרנית בעיקר משום שההולנדים נטו לעיתים לאמץ עקרונות לא סוציאליסטיים, ומפלגות ימניות ודתיות במדינה הצליחו לגייס תמיכה אלקטורלית גדולה, גם מצד מעמד הפועלים, דבר שהקשה על עיצוב מדיניות רווחה סוציאליסטית. עם זאת, אספינג-אנדרסן, גם מציין כי הדומיננטיות של גישות סוציאליסטיות בקרב מעמד הפועלים ההולנדי עדיין נותרה חידה במידה רבה.
מבוא
פרק א. מדיניות רווחה
פרק ב. הקשר בין הון המדינה, מודל הפוליטית המעמדית ומדיניות הרווחה
פרק ג. משאבי טבע ועיצוב מדיניות רווחה בהולנד ונורבגיה
סיכום
ביבליוגרפיה
