תוכן עניינים
מבוא.
תופעת האנטי-קולוניאליזם..
קולוניאליזם צרפתי בעולם ובווייטנאם בפרט.
התקוממות לאומית אנטי-קולוניאליסטית בווייטנאם..
מאפייני הקבוצות במאבק לעצמאות.
שחרור לאומי או התפשטות קומוניסטית.
מדיניות לשחרור לאומי, להתפשטות קומוניזם או שניהם..
שימוש באלימות או מרד שליו
סיכום..
ביבליוגרפיה.
מבוא
במהלך המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20 צרפת, לצד מדינות אירופאיות רבות, עסקה בקולוניאליזם והתיישבות צרפתית במקומות שונים בעולם – בעיקר באסיה ואפריקה. צרפת שלטה על מדינות רבות כמו הפיליפינים, סוריה, לבנון, ווייטנאם, תוניסיה, גיניאה, סנגל, מדגסקר ומדינות אחרות. הסיבות לקולוניאליזם הצרפתי במקרים רבים תאם את הסיבות של מקרי קולוניאליזם אחרים, שהתבססו על שליטה על משאבים, ניצול אוכלוסיות, יצירת נתיבי מסחר חדשים, הרחבת האימפריה וניסיון להרחיב את הנגישות למדינות מרוחקות והן את קשרי המסחר עמן (גיניאו, 2012, עמ' 50, 186-187).
צרפת ששלטה באזורים כמו באפריקה ואסיה גם כן החלה לחוות תופעות של אנטי-קולוניאליזם מצד בתנועות לאומניות אלימות באמצע המאה ה-20. באזור הודו-סין (שכלל בין היתר מדינות כמו ווייטנאם, תאילנד, לאוס וקמבודיה) החלה התקוממות צבאית של תנועות לאומיות שביקשו להתנער מצרפת ולהוביל את האזור לעצמאות. קבוצות קומוניסטיות בווייטנאם תחת ארגון הגג "הווייט-מין" בהנהגתו "הו צ'י מין" העדיפו מאבק לעצמאות על פני המשך הדיכוי, ומשנות ה-30 של המאה ה-20 קבוצות קומוניסטיות נטלו את המאבק לעצמאות ששיאו הגיע למלחמת הודו-סין בין השנים 1946-1954 ובסיומה הושגה נסיגה צרפתית מהאזור. כלומר תנועות לאומניות וקומוניסטיות הצליחו להביא לסיום הקולוניאליזם הצרפתי בווייטנאם .(Drake, 1998, p. 36; Duiker, 2018, pp. 144-145).
