מאז קום המדינה חל חוק גיוס החובה לפיו כל תושבי ישראל היהודים מחויבים בגיוס לצה"ל. אולם לצד גיוס חובה זה ניתן לזהות מספר הסתייגויות, כאשר למשל שר הביטחון יכול לפטור מגיוס מועמדים לצבא מטעמי משפחה, לימודים ומטעמים אחרים, הכוללים בין היתר התנגשות אמונה דתית מול המערכת הצבאית. התנגשות זו קיימת באופן בולט בחברה היהודית אולטרה שמרנית (בעבודה זו חברה זו תקרה חברה "חרדית" והיא תסמל את הזרמים השונים הקיימים בה) וזאת מבוססת על גישת "תורתם אמונתם" לפיה אוכלוסיית החרדים עוסקת בלימודי תורה והיא פטורה מחובות ציבוריים שכן התגייסות לצבא כמוה איום על אורח החיים החרדי והתנגשות עם ערכי היסוד של חברה זו (שפיגל, 2007).
אולם, הסכם הפוטר את גיוס החרדים מהשירות הצבאי, החל להישחק החל משנות ה- 70 של המאה ה-20 ובית המשפט העליון נידרש להתמודד עם עשרות עתירות משפטיות שקראו לביטול ההסכם מפאת אי שוויון, אפליה, חוק שאיננו חוקתי ואי הסכמה חברתית לפיה לימודי התורה משרתים את מדינת ישראל ושומרים על ביטחונה. בית המשפט שדן בעתירות אלה לאורך שנים לעיתים דחה את העתירות ולעיתים אימץ אותם, אך החלטתו תמיד הייתה כי מדובר בנושא פוליטי שיש להחזירו לידי המחוקק ולעצב את החוק מחדש (בג"ץ 8017/15, 2260/14; ברק-ארז, 2006). מאידך, מספר נציגים מהאליטה הפוליטית והצבאים, גורסים כי על אף הצורך לקדם את השוויון בנטל הביטחוני בישראל, אלה מכירים כי גיוס חרדים לצבא – קל וחומר בכפיה, לא יביא בהכרח לתועלת ציבורית.
מבוא
פרק 1: פטור גיוס חרדים לצבא – התפתחות והיקף התופעה
1.1 – פטור גיוס החרדים התפתחות היסטורית
1.2 – גיוס חרדים בפועל
פרק 2: עמדות ציבוריות כלפי גיוס החרדים
2.1 עמדות הציבור החרדי
2.2 עמדות הציבור החילוני
2.3 עמדות המערכת הפוליטית
2.4 עמדות המערכת הצבאית
פרק 3: אלטרנטיבות לגיוס חרדים לצבא
3.1 גיוס מקצועי
3.2 תכניות מקבילות ותגמולים
סיכום
ביבליוגרפיה
