1. פוסט-טראומה במלחמות החדשות ובקונפליקט המתמשך
במסגרת הקורס שעוסק בייצוגים תרבותיים של הקונפליקט המתמשך, הועלה הנושא אודות פוסט טראומה וביטויו בייצוגים תרבותיים בתקשורת ההמונים ובמדיה בכללותה. הפרעת דחק פוסט-טראומתית הינה תוצר של אירוע טראומתי כמו מלחמה או עימות מתמשך שהחייל או הפרט נחשף אליו, ומובילה לתסמינים שליליים ומצוקות נפשיות. לצד העיסוק בחולי פוסט טראומה גברה בשנים האחרונות המודעות לפיתוח חוסן נפשי. במסגרת מאמרן של ברונר ופלוטקין- עמרמי (2020) הן מתארות כיצד המושג "חוסן נפשי" שמוגדר כעמידות נפשית וכושר הסתגלות, התהווה בשיח הציבורי בשנים האחרונות בעקבות השינויים במכלול הזכויות והחובות של האזרחים בעת מלחמה ושגרה. בעבר התפיסה הייתה יותר סוציאלית, הורחבו המוסדות שתכליתם מתן תמיכה סוציאלית ורפואית, וכך מי שנפגע או נפצע במלחמה זכאי היה לטיפול ראוי. מאוחר יותר, עת הרחבת האידיאולוגיה הנאו-ליברלית בשנות השמונים של המאה העשרים החלה להתרופף תפיסה סוציאלית זו, וגובשה תפיסה לפיה כל אזרח הוא אדם בעל חוסן נפשי שיכול להתמודד עם כל מלחמה או אסון טבע. כפועל יוצא, צומצם הסיוע הסוציאלי של המדינה שהיה ניכר מאוד בעבר, וזו זרקה את "הכדור" אל הפרט. הפופולאריות של המושג "חוסן נפשי" החלה לצבור תאוצה בעקבות אירועים קשים שפגעו לא רק באלה שחוו את האירוע על בשרם, אלא גם באלו שצפו בו מרחוק ופיתחו פוסט-טראומה.
