הנושא בו בחרתי לעסוק היא החלטה 242 של מועצת הביטחון אשר אושרה בתאריך 22.11.1967, חמישה חודשים לאחר סיום מלחמת ששת הימים. מועצת הביטחון אישרה את ההחלטה פה אחד ועל-פיה היא קוראת לישראל לסגת מהשטחים שכבשה במלחמה ובתמורה לכך היא תזכה בהכרה מהמדינות הערביות. ממשלת ישראל החליטה כעבור חודש שהיא מקבלת על עצמה את עקרונות ההחלטה. בעבודה זאת נבקש לבדוק מה היו הסיבות לכך שממשלת ישראל קיבלה על עצמה החלטה זאת שיש בה התערבות בענייניה הלאומיים והביטחוניים החשובים ביותר.
לנושא זה יש לדעתי חשיבות גדולה, מפני שהסכסוך בין ישראל למדינות הערביות עדיין לא הסתיים. אומנם נחתמו הסכמים עם מצרים וירדן, אבל כמובן שעדיין אין שלום עם סוריה וגם רוב העולם הערבי מצוי ביחסי איבה ושנאה כלפי ישראל.
שאלת המחקר: מדוע ישראל הסכימה לקבל את החלטה 242?
ננסה לענות על שאלת המחקר על-ידי הצגה של שתי השערות שעבור כל אחת מהן יוצגו מדדי הערכה ומדדי הפרכה. מדדי ההערכה מעידים על כך שההשערה הינה נכונה ואמתית ולעומת זאת מדדי הפרכה מראים כי היא דווקא אינה נכונה. כמובן ששתי ההשערות מציגות תפיסת עולם שונה וכל אחת מהן יכולה להעמיד הסבר אחר שיבהיר מדוע בחרה ישראל לקבל את ההחלטה שקבעה עבורה מועצת הביטחון.
השערה 1: ישראל קיבלה את ההחלטה מפני שתנאי השלום היו מקובלים עליה.
לפי השערה זאת נוכל להניח מבחינה הגיונית כי למעשה התנאים הללו היו תואמים את התנאים בהם ישראל עצמה הייתה מעוניינת להגיע להסכם שלום. לכן היה לה רצון ואינטרס לקבל את ההצעה, כדי שהלחץ יעבור למדינות הערביות.
פרק 1: מבוא
פרק 2: חלק תיאורטי
פרק 3: חלק אמפירי – ממצאים
פרק 4: ניתוח ומסקנות
רשימה ביבליוגרפית
