המתח הקיים במדינת ישראל בין דת לבין מדינה הוא במידה רבה פועל יוצא של כוחו הרב של הממסד הדתי, אשר דורס את רגלו באופן בוטה וגס כמעט בכול אורחות החיים של אזרחי מדינת ישראל, ופוגע בזכותם של אזרחי המדינה לחופש דת ומדת. עולה בהכרח השאלה כיצד ניתן להבין את פשר הכוח הרב שמצוי בזרועותיו של הממסד הרבני, וכיצד ייתכן שזרם דתי אחד חולש על כלל שירותי הדת במדינה ישראל, ובפרט הבעלות על ההחלטה בדיני האישות. כוחו הרב של הממסד הדתי, הניתן לו במידה רבה בעקבות הסדר הסטטוס קוו, מהווה הסכמה אודות סוגיות עקרוניות בנוגע לדת ומדינה, בין הדתיים לבין חילוניים במדינת ישראל אודות מקומה של הדת בחיים הציבוריים במדינת ישראל.
מדינת ישראל הינה המדינה הדמוקרטית היחידה בעולם המערבי אשר מתקיים בה הסדר משפטי של מונופול דתי אודות דיני האישות. קיומו של מונופול דתי על דיני האישות הוביל למספר השלכות במדינת ישראל; ראשית, הדין שעל פיו מוכרעות החלטות בבתי הדין הרבניים הוא הדין ההלכתי. המשמעות העולה מכך היא ישנו ציבור שלם של יהודים חילוניים אשר אינו מאמין בערכים הללו, אולם הוא נאלץ להישפט על הדין ההלכתי, שכן זוהי הדרך היחידה להתגרש במדינת ישראל. כמובן שהדבר זהה גם לנישואין במדינת ישראל; זוג אשר מעוניין להינשא במדינת ישראל, מחויב להינשא בנישואים רבניים על פי דת משה וישראל, שכן רק נישואים כאלה מוכרים על ידי המדינה.
