הצעת מחקר
הנושא המוצע: איחוד משפחות בין אזרחי ישראל הערבים לבין ערבים תושבי השטחים.
הצגת הנושא: מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. במגילת העצמאות נאמר " "מדינת ישראל...תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום...תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות....אנו קוראים ...לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים."
עד שנת 1967, אזרחי ישראל הערבים היו מנותקים מקרובי משפחתם אשר גרו בשטחי הגדה המערבית של ממלכת ירדן וברצועת עזה. מלחמת ששת הימים אפשרה תנועה חופשית וחידוש הקשרים בין שתי האוכלוסיות אשר היו במעמד שונה: אזרחים מחד, ותושבי שטח כבוש מאידך. חידוש הקשרים הביא לנישואין בין האוכלוסיות ולצאצאים משותפים, אשר מטבע הדברים ביקשו לבנות בית משותף.
בקרב האוכלוסייה היהודית חוק השבות אישר איחוד משפחות אוטומטי כמעט, ללא כל פרוצדורה. לעומת זאת, כאשר המדובר באיחוד משפחות שאינן יהודיות: נוצריות או מוסלמיות, הדבר כרוך בבקשה מיוחדת הדורשת את אישורו של שר הפנים. בשנת 2003 נתקבל בכנסת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, מערבים תושבי הגדה המערבית ורצועת המונע עזה המבקשים להינשא או נשואים או בנים לאזרח ישראלי, קבלת אזרחות ישראלית על כל המשתמע מכך. מאחורי חקיקת החוק עמדו שני טיעונים עיקריים: האחד, ביטחוני- החשש מכניסת כוחות עוינים או חברי, אוהדי ותומכי ארגוני טרור לתוך שטח מדינת ישראל. השני, דמוגרפי- מניעת גידולו של המיעוט הערבי והפרת האיזון הדמוגרפי הקיים בינו לבין הרוב היהודי.
