אפליית אזרחים יוצאי אתיופיה בישראל

תוכן עניינים

מבוא. 2

פרק 1. סקירת נורמות חוקים מקומיים ובינלאומיים בנושא מניעת אפליה וגזענות. 3

1.1 אמנות בינלאומיות. 3

פרק 2. אפליית האתיופים בישראל. 6

2.1 חוקים מקומיים.. 6

2.2 שורשי האפליה. 7

2.3 מאפייני האפליה. 11

פרק 3. התמודדות יוצאי אתיופיה עם מקרי האפליה והגזענות. 23

סיכום ומסקנות. 27

ביבליוגרפיה. 29

מבוא

הזירה הבינלאומית ניסתה ועודנה מנסה זה זמן רב להתמודד ולחסל את תופעת הגזענות ומעשי האפליה. בהתאם לכך גובשו אמנות בינלאומיות שונות שנועדו להבטיח כי בני האדם יתייחסו זה לזה בכבוד  והדדיות, ומדינות ואזרחים לא יקדמו ויבצעו מעשיה גזענות ואפליה. אמנות שונות כדוגמת  ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם 1948 והאמנה הבינלאומית בדבר ביעורן של כל הצורות של אפליה גזעית 1965, מנסות בין היתר להפחית את תופעת המטרידות של גזענות ואפליה. לצד זה גם מדינות קובעות לעצמן חוקים בניסיון להוקיע כל מעשי אפליה וגזענות בשטחן. מדינת ישראל גם כן ביססה מספר חוקים כדוגמת בין היתר חוק העונשין 1977, חוק שוויון הזדמנויות 1988, וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו 1992 במטרה למנוע מעשי גזענות והאפליה.

אף על פי כן, בישראל ניתן לזהות תופעות גזענות ואפליה כלפי האוכלוסייה האתיופית. לתופעה זו שורשים רבים  כמו שוני אתני מובהק, סייגים כלפי מידת יהדותם של האתיופים, פערים תרבותיים, סטריאוטיפים שליליים ופערי מיומנויות וכישורים בחברה מערבית (Ben-Eliezer, 2004: 252-253; 2008: 952). לצד זה ניתן לזהות גם טענות לכך שהחברה הישראלית מגלה בורות כלפי האתיופים בתחומים של הבדלים הביולוגיים, ותפיסות סטריאוטיפיות (שנהב, ויונה, 2008: 20). כך או כך התוצאה של שורשי הגזענות והאפליה הינם מטרידים ביותר.