תנועת MeToo החלה כקמפיין בשנת 2017, אותו יזמה השחקנית אליסה מילאנו, אשר קרא לנשים לשתף בהטרדות ובתקיפות מיניות שחוו במדיה החברתית- טוויטר על ידי שיתוף התקיפה שעברו בליווי הסימן ("אשטאג"- #MeToo). המטרה העיקרית של הקמפיין, שבהמשך התפתח לתנועה פמיניסטית, הינה להעביר את המסר של "לא עוד" להטרדות ותקיפות מיניות. כמו כן, עצם עידוד החשיפה והתוודות שאותה אישה עברה תקיפה או הטרדה מינית, נועדה להעביר את המסר כי אומנם גם היא עברה את זה, אך הבושה אינן מנת חלקה- אלא, התוקף הוא זה שצריך להתבייש וכך גם האשמה מוטלת עליו.
כמו כן, אחת ממטרותיה של התנועה הינה לעלות למודעות החברתית כי הטרדות קורות בכל מקום, בכל מקום עבודה ואפילו יכולות לקרות על ידי גדולי האומנים. זאת החל מתעשיית הבידור והקולנוע שגדולי גיבורי התרבות הטרידו את גדולות השחקניות, אך גם במקומות עבודה יומיומיים במשרד. למעשה, העדויות של נשים רבות בעולם, ממקומות שונים בעלי מציאות שונה, הוכיחו כי הטרדה אינה קשורה כלל למה האישה לבשה או אמרה, אלא מדובר בתופעה חברתית רחבה שיש להכיר בה ולהוקיע אותה.
בנוסף, תנועת MeToo מבקשת לחשוף כי תרבות האונס או התקיפות המיניות לא מתרחשת רק ביחסים פרטיים בין גבר לאישה, אלא מתקיימת גם באופן רחב הרבה יותר, באופן מודע יותר או פחות, בתרבות שאנחנו צורכים. לדוגמא, נוכל לראות זאת בסרטים, בשירים ואף בפרסומות בהן נשים מוחפצות ומופיעות על תקן אובייקט או רכוש של הגבר וכן, מתגבשת איזשהי מוסכמה חברתית שנשים הינן פסיביות ומיניות ואילו גברים הינם אגרסיבים וחוצי גבולות.
תוכן עניינים
תנועת MeToo ומטרותיה
ניתוח ביקורתי של מטרות ופעילות התנועה
סיכום ודיון
