נושא העבודה: שילוב בעלי מוגבלויות בשוק העבודה.
לפי דוח ארגון הבריאות העולמי, כ15 אחוזים מבין אוכלוסיית העולם הם אנשים בעלי מוגבלויות. זאת אחת מקבוצות המיעוט המודרות ביותר בעולם. בישראל הקבוצה מונה שיעור דומה או מעט גבוהה יותר, בשיעור אשר עומד על מעל ל700 אלף בני אדם (דבידוביץ, 2011). ההגדרה של האדם בעל המוגבלות היא הגדרה מעט מורכבת. במדינות שונות ניתן למצוא הגדרות שונות שבהם ניתן להגדיר אדם בעל מוגבלות. עבודה קצרה זה תגדיר את האדם בעל המוגבלות כפי שעושה זאת מדינת ישראל:
":אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים.".
בישראל חלו שינויים גדולים בגישה של החברה ושל המדינה בנוגע לשילוב של אנשים בעלי מוגבלויות בשוק התעסוקה. המדיניות של היום גורסת כי אסור להפלות אדם בעל מוגבלות ובנוסף לכך לתת לו מענה לצרכים המיוחדים של אוכלוסיית האנשים בעלי מוגבלויות. בעשור האחרון חיים בישראל כמיליון וחצי אנשים המגדירים את עצמם בתור בעלי מוגבלות מסוימת. שיעורם באוכלוסייה עובר במעט את העשרים אחוזים. כמעט מחציתם הם בגיל העבודה (אלפסי- הנלי, 2016).
חלק מן השינויים הללו הביאו לחקיקה אשר נועדה לשפר את מצבם של בעלי המוגבלות ולגרום להם להיות משולבים בחברה בצורה טובה יותר מן העבר.
מבוא
הגדרות ותפיסות תרבויות וחברתיות ביחס לאנשים בעלי מוגבלויות
חקיקה ומדיניות לאורך השנים
3.1 תקופה I – חקיקה דיפרנציאלית
3.2 תקופה II – נורמליזציה ושילוב
3.3 תקופה III – שוויון. מחקיקה סוציאלית לחקיקת זכויות
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
5. שינויים בעשור האחרון באחוזי העסקת בעלי מוגבלויות לאור החקיקה
6.1 מגמות ומאפייני אוכלוסייה
6.2 מאפיינים תעסוקתיים
6.3 בחינה כללית
דיון ומסקנות
ביבליוגרפיה
