לימינליות, הינו מושג אנתרופולוגי שנקבע ועודכן לאורך שנים, והוא מתאר שלב ביניים של אדם בין מעמד מסוים/אזור מסוים, שבעזרת טקס מעבר כלשהו מקבל על עצמו את המעמד החדש/אזור גאוגרפי חדש. שלב זה מפריד את המשתתפים בו בין המצב הקודם שממנו התנתקו לבין המצב החדש אליו הם שואפים להתחבר – כאשר רק בעזרת הטקס הם יכולים להתחבר אליו.
בעבודה זו בחנתי את מצבם הלימינלי של הפליטים בעולם שבורחים ממדינות המוצא שלהם ומבקשים מקלט במדינות בטוחות יותר כמו אירופה וישראל.
באופן כללי, ברור כי הפליטים בורחים מארצם ומחפשים מדינה בטוחה יותר נמצאים במצב של חוסר וודאות, בלבול, חוסר בהירות כפי שהגדיר טרנר במאמרו – הזהות האישית שלהם שלעיתים מוגדרת בעזרת מיקום גיאוגרפי, השתייכות פוליטית וחברתית אינה ברורה להם בשלב זה, וזה מוביל אותם לחוסר וודאות כלפי עתידם וחייהם, ולחוסר אוריינטציה.
המושג "מבקשי מקלט/בקשות מקלט" הינו מעין שלב ביניים, לפני הזר הופך לפליט ואחרי שהזר הופך לזר וכבר לא חי במדינת המוצא שלו – בישראל כל הזרים שמגיעים ודורשים מעמד של פליטים מוגדרים – מבקשי מקלט. דרישת המעמד מסתמכת על הזכות שמקנה להם אמנת הפליטים שנחתמה בין מדינות רבות בעולם שנת 1951 ומסדירה את נושא הפליטים בעולם באופן גורף עבור כל המדינות שחתמו על האמנה.
האמנה מגדירה, כי כל אדם שנס על חייו ממדינת המוצא שלו ומחפש מקום הגנה זכאי לקבל מקלט במדינות בטוחות יותר וזכויות שניתנו לפליט, כולל אשרת עבודה.
