נייר עמדה זה עוסק בשאלה מדוע וכיצד יש לחנך לערכים בעידן הפוסט מודרני, תוך התייחסות לאתגרים שבחינוך לערכים בעידן חדש זה, וכן לקשיים הייחודיים שעולים בחינוך לערכים בישראל. בנוסף, נבחן גם את ההשפעה שיש לגלובליזציה על חינוך וערכים, ונציג שתי דרכים לחינוך לערכים תוך עמידה על יתרונותיהן המרכזיים. לבסוף, נבחר חלופה אחת ונסביר מדוע היא עדיפה על פני הדרך השנייה.
ערכים מוגדרים כעקרונות נעלים שאנשים מקבלים על עצמם, ומהווים אמות מידה ועקרונות פעולה על פיהם אנו מודדים את עצמנו ואת הזולת. ערכים יכולים להיות כבוד לאחר, אחריות, אמינות, מניעת אלימות, שוויון, צדק, חירות ועוד. ערכים הם אידיאלים שראוי לשאוף אליהם ולהוקיר אותם, והחינוך לערכים יוצר איזשהו "טוב משותף" אליו מעוניינים להגיע כלל המשתתפים במעשה החינוכי, והוא הבסיס לחברה מתוקנת ויציבה. התפיסה של חינוך לערכים היא מבנית, בדגש על ערכים של כלל החברה האזרחית, ולכן תוכניות לחינוך לערכים הן כוללניות ואמורות להתאים לכל המגזרים בחברה על מנת ליצור את הבסיס המשותף (אבינון, 1999, טופול, 2019: 3).
נושא החינוך לערכים קשור בתרבות ובפוליטיקה של מדינות. כל המדינות עוסקות בחינוך לערכים כחלק ממרכז העשייה של בית הספר, אך בניגוד להצלחה לימודית שניתן להשוות אותה במבחנים בינלאומיים, תוכניות הערכים והמניעים שלהן שונים זה מזה ולעתים אף הפוכים זה לזה.
