התפתחות המשחק הסימבולי בשנה השנייה לחיים: השוואה בין משחק יחידני של פעוטות בהתפתחות תקינה לבין משחק זוגי עם האם (אבירי אלגלי ודרומי, 2015)
סיכום מאמר
רקע: למשחקי הילדים נודעת חשיבות רבה במישור החברתי, קוגניטיבי, רגשי וגופני. המחקרים מסתכלים על משחקי הילדים בין היתר כהשתקפות לעולם הקוגניטיבי והייצוגים המנטאליים שהילדים מפתחים במהלך גיל שנתיים, עוד מהתקופה הטרום שפתית שלהם. בגילאי הילדות המוקדמים, המשחק מתפתח במסלול הבא: חקירה סנסומוטורית, פעילות תפקודית ומשחק סימבולי. למשחק הסימבולי מגיעים לרוב במהלך גיל שנתיים שכן אז כבר מתפתחת יכולת ההסמלה הנדרשת לכך. במשחק הסימבולי הילדים עושים הבחנה בין העולם החיצוני לעולם המנטאלי, ומתייחסים למצבים לא מציאותיים (מצבים שקרו, שיקרו או שעולים מהדמיון), וכן הילדים מגלמים במשחק הסימבולי חפצים ואירועים ע"י ג'סטות סימבוליות. דוגמא – האכלת בובה בכפית בלי אוכל. חיקוי, ג'סטות, שפה ומשחק מהווים מדדים לרמת ההתפתחות של הייצוג הסימבולי.
החוקרים Belsky & Most (1981) הבחינו ב-12 שלבים של התפתחות במשחקים במהלך הילדות המוקדמת, אשר קובצו ל-4 רמות עיקריות:
רמה חקרנית - מפגש עם חפצים חדשים וחקירתם דרך עיסוק סנסומוטורי בהם. התינוקות מפיקים הנאה מהתחושה הפיזית והתנועה ברמה זו. דוגמא – הסתכלות בחפץ, לעיסת חפץ, זריקת חפץ וכו'.
רמה פונקציונלית - שימוש בחפצים לפי המוסכמות. התינוק משחק בחפצים השונים לפי התכונות שלהם ושימושם המקובל.
רמה סימבולית - העמדת פנים, שימוש בג'סטות סימבוליות על מנת לגלם חוויות ואירועים לגבי עצמם או לגבי זולתם. בהגדרה, במשחק סימבולי, הילדים מבצעים פעולות שמוכרות להם אבל מחוץ לקונטקסט הסטנדרטי, או ללא החומרים הדרושים, על מנת להשיג תוצאה שונה מהמקובל.
