זכויות האזרח במדינת ישראל, לרבות הערבים, עוגנו פורמלית עוד בהכרזה על הקמת המדינה, הידועה גם כמגילת העצמאות ובה נאמר: "מדינת ישראל... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות... אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד ניתן להגדיר אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים." (הכרזה על הקמת מדינת ישראל, 1948)
בחלוף 68 שנים ניתן להגדיר את מצבם של אזרחי ישראל הערבים, כפי שהוגדר על ידי ועדת חקירה ממלכתית, כ"חיים במציאות של אפליה" (דו"ח אור, 2003). ציבור אזרחי ישראל הערבים מונה כ- 1.4 מיליון נפש ומהווה כ- 17.4% מכלל אזרחי ישראל[1]. קרוב ל- 80% מהם מוסלמים והיתרה נוצרים ודרוזים (שנתון סטטיסטי, 2015)[2]. הציבור הערבי עני ביחס לכלל האוכלוסייה, הממוצע הסוציו-אקונומי של הישובים הערבים הוא כ- 2.9 לעומת 6.1 של הישובים היהודים (גרא, 2007), 85% מן הישובים בשלושת האשכולות החברתיים-כלכליים הם ערבים (שנתון סטטיסטי, 2015) ולמעלה ממחצית המשפחות הערביות (52.6%) הינן מתחת לקו העוני, לעומת 18.8% בכלל האוכלוסייה (אנדבלד ואחרים, דו"ח העוני, 2015 ).
מבוא: הגדרות, הצגת שאלת המחקר ועיקרי המתודולוגיה
פרק ראשון: התפתחות מאפייני אזרחי ישראל הערבים: מאפליה למציאות של אפליה
בשנות הממשל הצבאי (אפליה)
מסיום הממשל הצבאי (מציאות של אפליה)
פרק שני: פערים משפיעים עיקריים על הביטחון הסוציאלי של אזרחי ישראל הערבים.
מיקום קרקע ודיור
המבנה החברתי-כלכלי
תעסוקה ושכר
מגדר
פרק שלישי: המדינה כספק שירותי ביטחון סוציאלי לערבים
ייצוג הולם בתעסוקה
פיתוח אזורי תעסוקה
שוויון הזדמנויות והקצאות שירותי חינוך ורווחה
דיור
תשלומי העברה וקצבאות
פרק רביעי: דיון
מסקנות
ביבליוגרפיה
