בחודש דצמבר 2019 התפרץ נגיף הקורונה בסין, ומאז נחשפו אליו מדינות רבות. מספר חודשים לאחר מכן, בסוף פברואר 2020, העלה ארגון הבריאות העולמי את רמת הסיכון העולמית להתפשטות הנגיף ואת ההשלכות מממנו לרמה גבוהה מאוד. בהמשך אף הכריז על התפרצותו כפנדמיה. בעקבות זאת נקטו רבות ממדינות העולם צעדים בניסיון לצמצם את התפשטות הנגיף במדינותיהם ולהפחית את התחלואה והתמותה. בין הצעדים שננקטו היו הטלת סגר, איסור על התקהלויות וסגירת הגבולות בפני אזרחים זרים (בוטוש, מרץ 2020: 1).
הייתה זו המגפה העולמית הראשונה בעידן של תיירות ההמונים, מה שיצר את המשבר הכלכלי הגדול בהיסטוריה של ענף התיירות העולמי, אחד הענפים המושפעים ביותר ממשבר הקורונה, בעיקר בשל ההגבלות שהוטלו במדינות רבות. הגבלות אלו הובילו לעצירה כמעט מוחלטת של טיסות בינלאומיות, סגירת אתרי תיירות רבים ברחבי העולם וביטול ודחייה של אירועים ופסטיבלים. אתרי תיירות מפורסמים עמדו שוממים, פארקים מרכזיים בעולם נסגרו, הופעות בוטלו ומוזיאונים נסגרו גם הם (בוטוש, מרץ 2020: 1, דה מרקר: 8.3.20).
בכך נגרם למעשה שיתוק כמעט מוחלט של ענף התיירות, המקומית והבינלאומית. תעשיית התיירות אמנם ידעה בעבר משברים קשים בעקבות אירועי טרור (ספטמבר 2001), נגיפים (סארס 2003-2002), מיתון כלכלי (2009-2008) והפרעות נוספות, אך עד התקופה הנוכחית לא התרחשה מעולם הדממה כוללת, השבתה של חברות תעופה וספנות, ובאופן כללי שינוי עמוק בדפוסי ההתנהגות שלנו (ynet, 9.5.20).
