מאז תחילת האינתפאדה הראשון ב-1986, ובעיקר מאז פרוץ האינתפאדה השניה (2000) נמצאים תושבי הישובים השונים בדרומה של ישראל תחת איום מתמשך. לא תמיד מתקיימת מתיחות שמביאה להתפרצות אלימה, אבל האיום קיים למעשה בכל יום, ומתפרץ לעיתים קרובות. תושבי הדרום, ובעיקר הישובים בחבל הארץ שמכונה "עוטף עזה" חיים בידיעה בכל יום הם עשויים להיות תחת אש מעזה. מטבע הדברים, לחיים תחת איום כזה יש השפעות רחבות על החיים, מבחינה פסיכולוגית, כלכלית, משפטית ועוד.
מחקר זה נועד לברר את נקודה מרכזית בתחום ההשפעה של האיום הזה על חייהם של התושבים. מטרת המחקר היא לנסות ולברר כיצד השפיע האיום הזה על תפישתם של התושבים לגבי סיכויי השלום עם ארגון החמאס. כלומר, מחקר זה מתמקד בדרך שבה התושבים עיצבו את דעתם לגבי העתיד המשותף עם חבל עזה, ועם הפלסטינאים בכלל. שאלת המחקר העיקרית היא כיצד השפיעו החיים בצל האיום מעזה על תפישתם הבטחונית והלאומית של התושבים. האם האלימות המתמשכת הביאה אותם לעמדות שנוטות יותר לחיפוש פשרה או אולי ההפך הוא הנכון והם דווקא נוטים כעת לתמוך בפתרונות כוחניים יותר או פחות, אבל בכל מקרה כאלה שאינם מחפשים פשרה אלא עימות.
מבוא
סקירת ספרות – השפעת הטרור על אזרחים
מתודולוגיה
ממצאים
דיון ומסקנות
ביבליוגרפיה
