אומנויות לחימה קיימות מעל 3000 שנה, וכיום, מונות מאות סגנונות שונים. במהלך השנים, מתקיים שיח לגבי טכניקת אומנויות הלחימה היעילה ביותר (Weiser& Kutz, 1995). Richman ו-Rehberg (1986), הציעו כי שהשימור והצמיחה של אמנויות הלחימה לאורך זמן עשויות להעיד על היתרונות הפיזיים והפסיכולוגיים המשמעותיים שלהן. במחקר זה, אבחן את הסיבות המובילות את המתאמנים לבחור באומנויות לחימה מלכתחילה, ואת השפעותיו של התרגול, כמו גם הפילוסופיה והפרקטיקה שעליהן נשען. אבחן את האופן בו המסגרת משפיעה על התמדה ומשמעת עצמית בתרגול. זאת על מנת להתחקות אחר המשמעויות שעשויות להיות לתרגול אומנויות לחימה. מטרת העבודה היא להבין כיצד תרגול זה משפיע על החיים שמחוץ לזירת הקרב?
לפני שהפכו אומנויות הלחימה לפרקטיקה נפוצה במערב, הן נתפסו כטכניקה של לחימה בלבד. עם זאת, ככל שהפרקטיקה הופכת לנפוצה יותר, נחקרים גם הנדבכים הפיזיים והמנטאליים של אומנויות לחימה (Förster, 1986), (Nosanchuk, 1981), (Richman, 1986), (Weiser& Kutz, 1995). אך למעשה, אומנויות לחימה נבדלות מאד אלה מאלה. חלק מאומנויות הלחימה דוגלות בשימוש בנשקים או אביזרים, (כמו: קנדו, קשתות יפנית), בעוד שאחרות מלמדות שיטות לחימה לא חמושות (כגון: קארטה, ג'ודו, קונג פו ואייקידו). כמו כן, ניתן למקם את אומנויות הלחימה על רצף, החל מאומנויות "רכות", אשר דוגלות במדיטציה ולימוד של הפילוסופיה מאחורי הטכניקה, ועד אומנויות "קשות" אשר מדגישות את התחרות ואת הלחימה.
תקציר
מבוא
סקירת ספרות
מתודולוגיה
פרק 1
פרק 2
פרק 3
סיכום ומסקנות
בבליוגרפיה
