הדימוי העצמי מוגדר כהשתקפות פנימית של האופן בו האדם מעריך את יכולותיו (כהן & פרידמן, 2002), והינו מושפע ומתפתח במהלך השנים כתוצאה של משוב חיובי או שלילי אותה הוא מקבל מהסביבה כמו גם מהשוואה חברתית למול האנשים עימם הינו בא במגע. בנוסף, הדימוי העצמי הינו תלוי משתנים דמוגרפיים כגון גיל, סטטוס חברתי וכלכלי, הגדרת דתיות ועוד.
כך למשל נמצא (טוירמן, 2011), כי החל מגיל ההתבגרות ועד לקראת הזקנה לבנים היה דימוי עצמי גבוה יותר מאשר לבנות. דימוי עצמי חיובי בלתי מותנה, כזה בו אין על האדם לעמוד בציפיות הזולת על מנת לקבל משוב חיובי, הינו שלב חשוב על מנת להתקדם לעבר מימוש עצמי וכן מאפשר הגברת המוטיבציה להצלחה בעבודה.
בעבודה זו, ברצוננו לבחון את האופן בו אנשים תופסים את הדימוי עצמי שלהם וכיצד משתנים דמוגרפיים מעצבים הבדלים בין קבוצות מחקר שונות (מגדר, השקפת דתית, רמה סוציו-אקונומית, ואף גיל). שאלת המחקר הינה, כיצד משתנים דמוגרפיים כמו מגדר, השקפה דתית, רמה סוציו-אקונומית וגיל משפיעים על הדימוי העצמי? המחקר הינו מחקר כמותני ויעשה שימוש בנתונים שנאספו אשר באמצעות סעיף 49 בשאלון יבדוק דימוי עצמי של עובדים במגזרים שונים, וינותחו לפי משתנים דמוגרפיים שנרשמו למעלה. נרצה לראות כיצד משפיע המשתנה הדמוגרפי על דימוי עצמי על רבדיו השונים.
בסקירת הספרות, ראשית נתאר מהו דימוי עצמי תוך התייחסות לתאוריה הפנומנולוגית וכיצד הדימוי העצמי בא לידי ביטוי בהבדלים דמוגרפיים, כאשר נעסוק במחקרים שונים אשר בוחנים את הסוגיה.
מבוא.
דימוי עצמי
דמוגרפיה ודימוי עצמי
השערות המחקר.
ביבליוגרפיה.
