אלימות במשפחה הינה תופעה שכיחה בחברה בת ימנו. היא מוגדרת כשימוש מגוון בכוח לא לגיטימי של בן משפחה חזק כלפי בן משפחה חלש ממנו. הכוח המופעל יכול לשקף רמות שונות של משאבים, תדירות ועוצמה. האלימות יכולה להתרחש בין בני זוג, הורים נגד ילדים ובין הילדים עצמם. מאחר ומדובר בתא הגרעיני הקרוב ביותר לאדם, לאלימות מסוג זה יש השפעות רבות הן במישור הרגשי והן במישור התפקודי. אלימות בתוך משפחה מסמלת תפיסת עולם ואורח חיים אשר עלול להימשך גם לדורות הבאים ולכן זו תופעה שיש למגר מלכתחילה. לרוב, האלימות מתבטאת כלפי נשות המשפחה כלומר האישה אשר נפגעת מבן זוגה לחיים, ללא הבדל דיל, מוצא, דת, לאום ורמת השכלה (צבע, 2017).
בחרתי בנושא זה מאחר והוא מאפיין את האבחנה המגדרית (gender) אשר מבחינה בין גברים לנשים על סמך קריטריונים חברתיים, פסיכולוגיים ותרבותיים. אבחנה זו מתקיימת כמעט בכל חברה במשך דורות והיא זו שמעצבת את קווי האפיון של יחסי הכוחות בין גברים ל נשים בכל תחומי החיים: עבודה, קריירה, משפחה, וכדומה. לכן, במסגרת העבודה אבקש לנתח את התיאוריות המגדריות השונות כפי שהן קיימות במחקר הספרותי ולנתח את השיר של שלומי שבת וליאור נרקיס – "לכל אחד יש" – לאור תיאוריות אלה. שיר זה הינו שיר חברתי-תרבותי המאפיין את החברה הישראלית וברצוני לבדוק ביטויי הגישות המגדריות דרך ניתוח השיר המודרני.
שאלת המחקר שלי היא: כיצד באות לידי ביטוי הגישות והתיאוריות המגדריות בשיר "לכל אחד יש" של שלומי שבת וליאור נרקיס?
