בישראל ובעולם יש הבנה הולכת וגוברת שהתופעות של השמנה והמחלות הכרוניות הקשורות אליה, ובהן סוכרת, מחלות לב, כלי דם וסרטן וגם בעיות שיניים, הן מסוגיות בריאות הציבור החשובות ביותר ושיש לפעול בנושא[1]. מצבים בריאותיים אלו הם גורמי התמותה והתחלואה המובילים בישראל, וישנה הבנה גורפת שנדרש שינוי בתזונה בעיקר בקרב ילדים. על מנת לגרום לשינוי זה יש לגרום לכך שהבחירה של מזון בריא תהיה מושכלת וקלה יותר לאוכלוסייה.
החל מחודש ינואר 2020 החל בפועל בישראל סימון מוצרי מזון על פי תקנות הגנה על בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), התשע"ח-2017. המטרה היא לאפשר לצרכנים בחירה מושכלת של מזונותיהם לקידום בריאותם באמצעות הנגשת מידע לצרכנים בדבר הערך התזונתי של מזון ארוז מראש באופן ברור וחשיפה ברורה של הסיכונים הבריאותיים הקיימים במרכיבים מסוימים כמו סוכר, נתרן ושומן רווי.
מאחורי צעד זה ישנה היסטוריה ארוכה של מאבקים כלכליים ופוליטיים בנוגע לנחיצותן של התקנות, האפקטיביות שלהן, אופן הביצוע והיקף וסוג המוצרים עליהם יחולו התקנות. ויסקוזי[2] מציג את הפרקטיקה של סימון מוצרים בפרספקטיבה רחבה יותר של מדיניות ציבורית הנעה בין איסור והחרמת מוצרים מסוימים ועד אי עשייה.
תקציר
תוכן עניינים
1. מבוא
2. רקע תיאורטי וסקירת ספרות
2.1 סימון מוצרי מזון
2.2 סימון סיגריות
2.3 סימון אלכוהול
2.4 סיכום
2.5 שאלת והשערות מחקר
3. הצעה לשיטת מחקר
3.1 אוכלוסיית המחקר
3.2 שיטת המחקר
4. דיון ומסקנות
5. ביבליוגרפיה
